ספרים וכתבי יד: סקירות ואנקדוטות

  חיים באר | לווייתן ברוח עם עובד; תשפ"ו   בהתרגשות רבה קיבלתי את ספרו החדש של מכובדי חיים באר – ספר מסוג שטרם נראה כמותו. "שום אדם הפועל בתוך מעגל הספרות הישראלית ובמסגרת כלליה לא כתב ולא יכתוב חיבור כזה; ומה גם מספר ישראלי מובהק ומקובל, מחברם של 'נוצות', 'חבלים', 'עת הזמיר' – רומנים שדיברו אל ליבם של קהלי קוראים רחבים והודפסו בכמה מהדורות", כפי שמציין דן מירון ב'אחרית דבר' שנידב לספר. מיד נראה אם הפליאה במקומה. הספר מתאר מסע בזמן ובמרחב סביב ספרון שהתגלגל לידיו של באר לפני עשרות שנים, באחת מחנויות הספרים המאובקות שהוא אוהב לפקוד. מדובר בנובלה ביידיש של יוסף אופאטושו , מגדולי סופרי היידיש במחצית הראשונה של המאה העשרים, בשם "אַ טאָג אין רעגענסבורג און אליהו בחור". הנובלה ראתה אור לראשונה בניו יורק ב־1933, ותורגמה לעברית ב־1943 על ידי דב שטוק (סדן) תחת השם "יום ברגנשפורק". אופאטושו מתאר יום גורלי אחד בקהילת רגנסבורג היהודית: בעיצומן של הכנות לחתונת בתו של אחד מגבירי הקהילה, מגיע צו גירוש. אופאטושו, סופר דייקן, ערך תחקיר ...

נעם סמט | שָׁמַיִם חֲדָשִׁים: ספר "קצות החושן" ועליית הלמדנות בר־אילן; רמת גן תשפ"ו   "... למדנו גם 'קצות החושן'... הספר היה יקר, ואחי השיג אותו לעיון והחליט להעתיק אותו בכתב־ידו היפה. רק לאחר ויכוחים ממושכים אתי הסכים אחי שקודם נלמד בו, ואחרי כל סוגיה ועניין נחליט מה ראוי להעתיק. נהגנו בשיטה זו כל השנתיים שהיינו בטלז. יום יום עסקנו ב'קצות החושן', ב'נתיבות המשפט', בחידושי ר' עקיבא איגר ועוד בכמה ספרים... אחי שמר שנים רבות על כתב היד שהיה לו תמיד מקור לסיפוק נפשי ולהתעוררות רוחנית, לחדש לימודיו בתלמוד..." (בן ציון דינור, 'שנתיים בישיבת טלז', ישיבות ליטא: פרקי זכרונות, ירושלים תשס"ד, עמ' 250–251). "כל דבקותו של בן־טלז בגמרא ונושאי־כליה החריפים, כגון 'שיטה מקובצת', 'פני יהושע', 'קצות החושן' ו'שב שמעתתא' ודומיהם – דבקות שלא רפתה אף לאחר שנתפס לכפירה ולהשכלה – היתה על שום החכמה שבלימוד, על שום ההגיון החותר ויורד לשורשי הדברים, סותר ובונה. הידיעה לשאת‏־ולתת בלימוד ('קענען רי...

  דוד אסף | אמא יקרה לי: פרקי מסע בזמר העברי (שיר הוא לא רק מילים) מאגנס; ירושלים תשפ"ו   אַ ייִדישע מאַמע, עס גיט ניט בעסער אין דער וועלט; אַ ייִדישע מאַמע, אוי וויי, ווי ביטער ווען זי פֿעלט. ווי שיין און ליכטיק איז אין הויז ווען די מאַמע איז דאָ; ווי טרויעריק פֿינצטער ווערט ווען גאָט נעמט איר אויף עולם הבא! [=אַ ייִדישע מאַמע / אין טוב ממנה בעולם, / אַ ייִדישע מאַמע, / אוי, כמה מר כשנעלם / האור, היופי, בביתה / כשהיא עוד כאן, אמך. / וכמה חשך בלכתה / אל העולם הבא ממך – תרגומו של בני מר]. השיר "אַ ייִדישע מאַמע" , שזה הפזמון שלו, מתאר את האם היהודייה שאין דבר יקר ממנה, זו שעומדת שפופה במטבח, טורחת בגידול הילדים ובתחזוקת הבית ונותנת עבור הילדים עד טיפת דמה האחרונה. את השיר הזה שמעתי מאז ילדותי אינספור פעמים, והוא עדיין מרגש אותי. אני מניח שגם לחלקכם השיר הזה נשמע כאילו היה כאן מאז ומעולם; אולי נכתב בעיירה יהודית דוברת יידיש במזרח אירופה. אבל זה רחוק מלהיות מדויק, כפי שנראה בהמשך. בספרו החדש, פרופ' דוד אסף יוצא למסע מרתק בעקבות שירים יהודיים־י...

  עֵלי יסיף | הנובלה העברית בתקופת הרנסנס: אומנות הסיפור של אליהו קפשׂאלי איש קנדיה מוסד ביאליק; ירושלים תשפ"ה   לפני כעשור עסקתי בפרסום דרשות למילה מתוך כתב־ידו של ר' אפרים בן גרשון הרופא, דרשן נודד ביוון ובקושטא, שפעל באמצע המאה ה־15, בצל הכיבוש העות'מאני והתפשטותו באזור הלבנט. באותה תקופה פעל הסולטן מחמד השני בשיטת ה'סורגון', כלומר העברת אוכלוסין ממקום למקום לשם יישוב מחדש של אזורים שכבשה האימפריה. בין הגולים ממקום למקום בתוככי יוון ומיוון לאיסטנבול היה אותו דרשן, אשר תיאר את גלותו באופן מר וקשה מנשוא. מן המחקרים שנעשו עליו למדתי על ספרו ההיסטורי של ר' אליהו קפשאלי מקנדיה (הרקוליון, באי היווני כרתים), "סדר אליהו זוטא", שבו מתאר את ה'סורגון' כרוח ה' שנכנסה בסולטן וגרמה לו להעניק מקום מחיה נרחב ליהודים, שהביא לריבוי תורה ועושר. הפער בין עדותו של ר' אפרים ועדויות נוספות בנות התקופה לבין התיאור האידאליסטי של קפשאלי, המאוחר להם, הפליא את החוקרים. יוסף הקר, למשל, הציע כי קפשאלי נקט דרך זו לא מאהבת העות'מאנים כי אם משנאת השלטון ה...

  יונתן גרוסמן | רות: גשרים וגבולות מגיד; ירושלים תשפ"ו (מהדורה שנייה)   הקריאה במגילת רות מרגשת ומרחיבה את הלב. יש בה סיפור על נאמנות, התמסרות, דבקות בערכים וגם הנגדה בין אנשים שעוזבים את הרוח בשביל החומר לבין אנשים שעוזבים את החומר בשביל הרוח. פרופ' יונתן גרוסמן, כדרכו, ניתח את המגילה ניתוח ספרותי מעמיק, והציג בפנינו חיבור מרשים. במבוא למגילה שואל גרוסמן את השאלה הגדולה – מהי מגמתה של המגילה? פרשנים וחוקרים השיבו על שאלה זו תשובות רבות, בהן: ייחוס דוד המלך, הוראת לקח חינוכי – מידת החסד, עידוד השמירה על חוק הייבום והגאולה, יחס לנישואין עם נשים נוכריות או הכשרתה של רות חרף מוצאה המואבי. אך נושאים אלו אינם שולטים בכל חלקי המגילה מבחינה עניינית ורעיונית. משום כך מציע גרוסמן כי הקו המרכזי ששוזר את המגילה הוא רעיון החמלה על החלש, החל מרות שמוצגת כ'חומלת' אידאלית שמוותרת על טובתה למען זולתה, ומנגד מייצגת בעצמה את ההזדקקות לחסד ולסעד. "הסיפור מציג את החמלה ואת החסד של רות כלפי חמותה ואת חמלת בועז על רות, ודבר זה ניצב כתשתית למלכות דוד: למלכות יש מקום כל עוד המלך לא רואה...

מנחם עקשטיין | תנאי הנפש להשגת החסידות | מהדורה, מבוא והערות מאת דניאל רייזר ושלום (מתן) שלום מוסד ביאליק; ירושלים תשפ"ו   "השימוש בכוח דמיוננו ראוי שיהיה תמיד באופן זה, שנתחיל לצייר לנו את העולם בתור כדור קטן ואי־בהיר ומדויק, ומעט מעט נגדילהו ונרחיבהו בדמיוננו ונבררהו עד הגבול האפשרי. או נוכל לצייר לנו איזה מקום ידוע לנו היטב, ומשם נרקע לנו את הארץ ונרחיב אותה לכל הצדדים, עד שנגמור את כל הכדור... ונשתדל לצייר לנו גם את השמש, הירח וכל צבא השמיים, יחד עם הארץ אשר אנחנו עליה. מה נהדר לראות, איך אנחנו, בריות כה קטנות בין המון גדול של בריות שונות החיות עלי ארץ, נהנים מן השמש והירח וכל צבא השמיים הרחוקים כל כך ממנו, והם מאירים לנו תמיד; איך כל אותה הבריאה מלאה חיים, הולכת, סובבת ורצה תמיד... ראוי להרגיל את המוח גם לחילופים, היינו, אחרי שהמחזה הזה כבר נתגדל עד הגבול האפשר, אזי נחזור ונקטין אותו, נגדילנו ונקטיננו הלוך ושוב, כי אלה הם הניסיונות למהירות ולזריזות המוח... שיהיה המוח בידינו, שנוכל להטותו ולשנותו כחפצנו, ושלא נישאר קשורים לאיזה מחזה... רק אז אפשר יהיה לנו לקבוע בנפש...