ספרים וכתבי יד: סקירות ואנקדוטות

  רותי ברדנשטיין | טעות לעולם חוזר.ת אוריון; ישראל 2026   "דוברי עברית רבים מלינים על רדידות השפה העכשווית, על עילגותה, ובעיקר על השגיאות הנשמעות מכל עבר... לעומת המלינים הללו יש קבוצה קטנה האוחזת בדעה שונה, שנהוג לסכמה בקביעה 'הדובר הילידי אינו טועה'. על פי התפיסה הזו, כשם שמטרת חוקי הכבידה לתאר את המציאות הפיזיקלית, כך מטרת חוקי השפה לתאר את המציאות הלשונית, ואין מקום למשטור השיח... קבוצה שלישית – קבוצה זו אינה אוחזת במונחי הנכון והשגוי, ומכירה בתכונתה הדינמית של העברית ולמעשה של כל שפה אנושית, ועם זאת מאמינה בהכוונת השפה בהקשרים מסוימים, ולשם כך שואפת להנחיל לציבור היכרות רחבה עם רובדי השפה ותהפוכותיה". זהו סיכום ממצה של הקולות העיקריים שמצויים כיום, אותו קראתי לאחרונה אצל כנרת עזריאל, בסקירת  ספרו החדש של דוד הרבנד ( ראו גם סקירתי ), שהיא משייכת לקבוצה השלישית (ואני אוסיף לקבוצה זו גם את רוביק רוזנטל ). עד כה טרם יצא לי להיתקל בקבוצה השנייה שמתארת כנרת עזריאל – קבוצת "הדובר הילידי אינו טועה". אבל לאחרונה נתקלתי בספרה של ד"ר רותי ברדנשטיין, שמטרתו הע...

  מוישה גוטמן | בנים על אבותם עליית הגג וידיעות ספרים; 2026 לאחרונה התפרסם ריאיון שקיים יאיר שרקי עם אם חרדית בשם רבקה בלאו, שהצהירה בנחרצות כי היא מעדיפה שבנה ימות מאשר שיהיה חילוני ("כשישראל תהיה בת 100", פרק 1, חדשות 12, 3 במאי 2026). המשפט הקשה הזה עורר בצדק רעש עצום באולפני התקשורת וברשתות החברתיות. רבים הטילו ספק באמונתה של האם במשפט הזה, אלו שהאמינו הביעו זעזוע וטענו שהיא לא ראויה לגדל ילדים, ויש מי שביקש לסלקה מהאולפן שאליו באה כדי לחזק את עמדתה. דומה כי המפתח לעמדתה הנפשית של האם נמצא בספר שלפנינו. מוישה גוטמן הוא סופר חרדי ותיק, וכפי שמצוין בתיאור שבגב הספר: "בנים על אבותם הוא ספרו הראשון המיועד גם לקהל לא־חרדי – הזדמנות נדירה לקבל מבט מבפנים אל חייהן של משפחות חרדיות ולהכיר את השבר שקורע את החברה בישראל מנקודת המבט שלהן". איני יודע אם הספר על 765 עמודיו יכול באמת להסביר את האמירה של האם, אבל הוא בוודאי עושה זאת ביסודיות רבה יותר מאשר צווחות באולפנים. הספר מספר את סיפורו של צבי, תלמיד חכם חרדי ומרביץ תורה, המגלה ביום בהיר אחד כי בנו מוטי השיל מעליו עול תור...

  בן־ציון קליבנסקי | כצור חלמיש: תור הזהב של הישיבות הליטאיות במזרח אירופה שזר; ירושלים תשע"ד   אחד המוסדות המפוארים שקמו לעם היהודי בימי גלותו הוא מוסד הישיבה. "מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם", אמרו חכמים. אבל מוסד הישיבה בצורתו הליטאית הוא יצירה שונה ומשודרגת. שינויים רבים חלו במבנה הארגוני של הישיבה, באפיקי הכלכלה שלה, בתוכניות הלימודים, במאפייני התלמידים ועוד. בראשית המאה הקודמת הגיעו הישיבות הליטאיות לשיא פריחתן, והן פעלו גם בתנאים קשים בין מלחמות העולם. ספרו של קליבנסקי מבקש לשרטט את מפת פעילותן של ישיבות אלו ואת הנושאים המרכזיים הכרוכים בהווייתן. הספר מכיל מבוא ושלושה חלקים. החלק הראשון, "התייצבות ושברה", נועד לסכם את התקופה הראשונית של עיצוב ישיבות ליטא, כלומר עד למלחמת העולם הראשונה ובזמן המלחמה עצמה. החלק השני, "התבססות והתרחבות", עוסק בהתחדשות עולם הישיבות לאחר המלחמה, ובמגמות שונות של התפשטות בעולם הישיבות, למשל תנועת נובַרדוק שפתחה ישיבות רבות באזורים מגוונים, ישיבות ליטאיות שבהן למדו חסידים או שהוקמו באזורים חסידיים, ישיבות ...

  מנחם קרן־קרַץ | בני ברק: ממושבה דתית לבירת החברה החרדית הישראלית יד בן־צבי; ירושלים תשפ"ו   בשנות השלושים של המאה הקודמת הקימו קבוצת הפועלים הציונים בבני ברק 'בית פועלים'. המקום שימש משרד של ההסתדרות הכללית שבה היו הפועלים מאורגנים, אך גם אירח אירועי תרבות ואף את פעילותה של קבוצת הספורט 'הפועל בני ברק', שבחסותה פעלו מגוון ענפי ספורט כמו כדורגל, כדורעף ואתלטיקה. בתחילת שנות הארבעים שימשו פרדסיה של בני ברק שטחי אימון והתארגנויות של האצ"ל והלח"י, ותושבי העיר סייעו להם באספקת מזון, או שהתירו ללוחמים להטמין בחלקות האדמה שלהם את כלי הנשק האסורים. הרב יוסף שלמה כהנמן, ראש ישיבת פוניבז' הסמוכה לפרדסים שבהם נערכה הפעילות החשאית, העלים עין מהסתרת כלי הנשק, עמד בקשר עם הלוחמים, התיר לכמה מהם לאכול בישיבה ואף בירך אותם להצלחתם. גם החזון אי"ש העלים עין מאנשי המחתרות שהטמינו נשק בסמוך לביתו, ויצחק מאיר, ממטה ההגנה, התייעץ עימו בענייני פעולות צבאיות. יום העצמאות הראשון למדינה צוין ברוב עם ברחובה הראשי של העיר בני ברק. כרוז מטעם העירייה דיווח על מצעד חגיגי בהש...

  מאיה שבת | מחוץ למחנה: שמעון ברנפלד, ביוגרפיה (1860–1940) מאגנס; ירושלים תשפ"ו   בשמו של שמעון ברנפלד נתקלתי לא מעט בספרי היסטוריה. אך למרבה הפלא אני בעיקר זוכר את "ספר הדמעות" שכתב כדוגמה שלילית בהקשר לעמדתו הידועה של סאלו (שלום) בארון נגד מה שכינה "התפיסה הבכיינית של ההיסטוריה היהודית". לא הייתה זו עבורי הפתעה לגלות שהתמה של "האיש הדחוי" או "הפרש הבודד" לוכדת את הביוגרפיה של שבת ואף העניקה לה את שמה "מחוץ למחנה". מי היה שמעון ברנפלד? ברנפלד נולד לאב מורה שנמנה על משכילי גליציה ואף חינך את בניו ברוח ההשכלה המתונה. הוא החל את דרכו כמורה מחנך, ובד בבד החל לעסוק בתרגום ובכתיבה. במהלך חייו חיבר למעלה מעשרה ספרים שעסקו בהיסטוריה ובפובליציסטיקה. אך דרכו לא הייתה קלה כלל וכלל. הוא ספג דחיות ומחלוקות רבות באופן חסר תקדים. כך למשל בשנת 1880 עבר לברסלאו מתוך שאיפה ללמוד בבית המדרש לרבנים ובאוניברסיטה אצל גרץ, אך השניים לא הסתדרו ובעקבות חיכוכים שונים הוא עזב את העיר. כפי שתיאר לימים, כ"גליצאי" הוא חווה דחייה עמוקה מיהודי...