ספרים וכתבי יד: סקירות ואנקדוטות

  מדרש עשרה הרוגי מלכות | מבוא, חילופי נוסח הערות ומקבילות מאת הרב שלמה אצרף מוסד הרב קוק; ירושלים תשפ"ו   בין רגעי השיא של יום כיפור ותשעה באב ניתן למנות את הפיוטים העוסקים בעשרת הרוגי המלכות – "אלה אזכרה" או "ארזי הלבנון". "אלה אזכרה" הוא עיבוד פיוטי של "מדרש אלה אזכרה", אשר מספר על הוצאתם להורג באכזריות של עשרה מגדולי התנאים בידי השלטון הרומאי בארץ ישראל. התיאורים מזעזעים כל לב והמשמעות התאולוגית שניתנת למותם של הצדיקים נוקבת וקשה מנשוא – לפי המסורת, היוצרת את הרושם שמדובר ברצף אירועים קרוב, ההרג המזעזע הזה הושת על עשרת התנאים כעונש או ככפרה על חטא מכירת יוסף בידי עשרת השבטים. הקיסר קרא בתורה כי הגונב איש ומכרו – מות יומת, ובהתאם לכך דן את דינם של התנאים. כמה מן המאורעות המתוארים במדרש מהדהדים גם בתלמוד ובמקורות חז"ל נוספים, אך מקורו של מניין העשרה הוא בספרות הסוד, כמו פרקי היכלות רבתי וספר הזוהר, ובאופנים שונים גם בכמה מדרשי רבה. הספר שלפנינו מציג מהדורה מפוארת ומדויקת למדרש עשרה הרוגי מלכות, בצירוף מבוא מקיף ומרשים. אחת השא...

  יוסף דן | תולדות תורת הסוד העברית: ימי הביניים | כרך יד שזר; ירושלים תשפ"ו   פרופסור יוסף דן, שהיום (כ"ה בתמוז) מציינים ארבע שנים לפטירתו, היה מחוקרי הקבלה החשובים בדור האחרון ואחד החוקרים הפוריים ביותר במדעי היהדות בכלל. בעשורים האחרונים הקדיש דן את זמנו ומשאביו לכתיבת סדרה מקיפה על "תולדות תורת הסוד העברית". עלה בידו להשלים שלושה־עשר כרכים, הסוקרים את הקבלה העברית מראשיתה ועד תקופת היצירה הקבלית שבעקבות הזוהר, במאה ה־15. הוא המשיך במלוא המרץ לכרך הארבעה־עשר, שאותו ביקש להקדיש לתקופת גירוש ספרד המשקפת את התפתחות המשיחיות, לביטויים שונים של המשיחיות בדורות הבאים, ולמרכזי הקבלה החדשים שקמו באיטליה, בטורקיה ובצפת. למרבה הצער הוא הלך לעולמו בעיצומה של הכתיבה, בגיל 87. עוזרת המחקר שלו, ד"ר נעמה בן־שחר, התקינה לדפוס חמישה מפרקי הכרך שכבר היו מוכנים, והשלימה את הפרק השישי שנכתב רק בחלקו. בהקדמה שכתב דן לכרך הראשון הוא פרס את תוכניתו, וממנה עולה כי הסדרה נועדה להכיל לפחות חמישה כרכים נוספים, שהיו אמורים לעסוק במרכז הקבלי בצפת, בשבתאות, בחסידות ועוד. לא זכינו...

  משה הלל | ספר עץ חיים לרבי חיים ויטאל: תיאור כתב־יד המחבר קהילות ישראל; ירושלים תשפ"ו   אחד החיבורים המשפיעים ביותר במיסטיקה היהודית, ואולי בארון הספרים היהודי בכלל, הוא ספר "עץ חיים" של רבי חיים ויטאל, תלמידו הידוע של האר"י. תילי תילים של ספרים ומאמרים נכתבו על ספר זה, אבל אלו עסקו בטקסט, כלומר בתוכן הספר. באופן כמעט חסר אח ורע השתמר כתב־יד המחבר עד ימינו, ועד כה לא נגלה לעין החוקרים. משה הלל, חוקר מבריק שמתמחה הן בקבלה הן בפלאוגרפיה, קיבל הזדמנות לעיין באוטוגרף השמור בידיים פרטיות, ובתוך כך העלה ממצא רב משמעות. עד כה סברו מלומדים וחוקרים כי כתב־יד זה משקף נוסח קדום של החיבור, שנכתב סמוך לפטירת האר"י, ואחריו נערכו עוד מהדורות ביניים, שרק לאחריהן נוצרה המהדורה המתוקנת שהתגלגלה לדורות. להנחה זו הייתה השפעה ניכרת על אופן הלימוד והמסירה של קבלת האר"י לאורך הדורות. אלא שבדיקה פילולוגית מעמיקה העלתה כי עיקרו של החיבור נכתב בתקופת ישיבתו של ר' חיים ויטאל בדמשק, לאחר עזיבתו את צפת בשנת שנ"ח (1598), ולאורך שני העשורים האחרונים לחייו (שנ"ח...

  אבישי בן־חיים | מניפסט המסורתיות: הבשורה המתוקה – המתווה לפיוס ידיעות ספרים; 2026   "במוצאי שבת אחד קיבלתי טלפון מישיבת 'חזון עובדיה', שבראשה עומד בנו של הרב עובדיה יוסף, הראשון לציון הרב יצחק יוסף. 'אתה תאהב את הסיפור הזה', אמר הקול בעבר השני, 'אל תשאל מה קרה בישיבה השבת'. 'בליל שבת התברר שהגז כבה במטבח, כלומר שלא יהיה לנו חמין לאכול בשבת. המשמעות הקשה לחבר'ה הייתה ברורה'... הם הלכו לראש הישיבה וסיפרו לו שכבה הגז. הרב יצחק אמר להם שכיוון שהישיבה ספרדית והספרדים מחמירים יותר מהאשכנזים בהלכות גוי של שבת, אז הם לא יכולים לרמוז לגוי של שבת שידליק עבורם את הגז שעליו מונחים סירי החמין. לכן לא שלח אותם הרב לחפש גוי של שבת, אלא אשכנזי של שבת... האשכנזי של שבת פנה לגוי של שבת, והוא הדליק בעבורם את הגז. השורה התחתונה הברורה הייתה שפתרון יימצא בוודאות. בישיבת 'חזון עובדיה' היה באותה שבת חמין חם, טעים ומהביל לחבר'ה, ועונג השבת התקיים, כמו שהמצווה מחייבת וכפי שמסורת היהדות המתונה והמתוקה אוהבת". את הסיפור הזה מספר אבישי בן־חיים (ל...

  אמה זהר | פולנים ונהנים: צריכה ופנאי בחייהם של יהודים בפולין שזר; ירושלים תשפ"ו   סבתי ע"ה הייתה פולנייה מושלמת. היא אהבה לדבר על הצרות – "צוּרֶעס" – אבל תמיד שידרה שמחה. היא ידעה לבלות וליהנות, אבל כאשר ביקשו להגיש לה מנת אוכל היא תמיד ביקשה "החצי". לעצמה הסתפקה תמיד במועט, אבל לנו ולאחרים נתנה בלי גבול. כולנו מכירים את הסטראוטיפ על יהודי פולין, לפיו חייהם היו רוויי סבל, ייאוש וקרירות. לדעתי, המבוססת על היכרות מקרוב, הסטראוטיפ הזה אכן משקף תודעת סבל או צמצום, אבל לא מציאות ממשית של סבל רב יותר מזה של יהודים בתפוצות אחרות. מעולם לא חשנו או חשבנו שפולנים לא נהנו. לשמחתי הגיע אליי לאחרונה הספר החדש והיפה של אמה זהר. התפלאתי מעט לנוכח הנחת היסוד שלה כי חייהם של היהודים בפולין היו בפועל נטולי הנאות ורצופי סבל ומחסור, אך כנראה כך הדברים משתקפים כלפי חוץ. מטרתו של הספר לתקן את הרושם הרווח ולהראות כי חיי היהודים בפולין שפעו כמיהה לשמחה, אושר ועונג. פרקי הספר מסודרים לפי נושאים שונים – עיצוב הבית היהודי, אופנה ואידיאל היופי, מטבח, בילויים בקולנוע ובלונה ...

  רותי ברדנשטיין | טעות לעולם חוזר.ת אוריון; ישראל 2026   "דוברי עברית רבים מלינים על רדידות השפה העכשווית, על עילגותה, ובעיקר על השגיאות הנשמעות מכל עבר... לעומת המלינים הללו יש קבוצה קטנה האוחזת בדעה שונה, שנהוג לסכמה בקביעה 'הדובר הילידי אינו טועה'. על פי התפיסה הזו, כשם שמטרת חוקי הכבידה לתאר את המציאות הפיזיקלית, כך מטרת חוקי השפה לתאר את המציאות הלשונית, ואין מקום למשטור השיח... קבוצה שלישית – קבוצה זו אינה אוחזת במונחי הנכון והשגוי, ומכירה בתכונתה הדינמית של העברית ולמעשה של כל שפה אנושית, ועם זאת מאמינה בהכוונת השפה בהקשרים מסוימים, ולשם כך שואפת להנחיל לציבור היכרות רחבה עם רובדי השפה ותהפוכותיה". זהו סיכום ממצה של הקולות העיקריים שמצויים כיום, אותו קראתי לאחרונה אצל כנרת עזריאל, בסקירת  ספרו החדש של דוד הרבנד ( ראו גם סקירתי ), שהיא משייכת לקבוצה השלישית (ואני אוסיף לקבוצה זו גם את רוביק רוזנטל ). עד כה טרם יצא לי להיתקל בקבוצה השנייה שמתארת כנרת עזריאל – קבוצת "הדובר הילידי אינו טועה". אבל לאחרונה נתקלתי בספרה של ד"ר רותי ברדנשטיין, שמטרתו הע...

  מוישה גוטמן | בנים על אבותם עליית הגג וידיעות ספרים; 2026 לאחרונה התפרסם ריאיון שקיים יאיר שרקי עם אם חרדית בשם רבקה בלאו, שהצהירה בנחרצות כי היא מעדיפה שבנה ימות מאשר שיהיה חילוני ("כשישראל תהיה בת 100", פרק 1, חדשות 12, 3 במאי 2026). המשפט הקשה הזה עורר בצדק רעש עצום באולפני התקשורת וברשתות החברתיות. רבים הטילו ספק באמונתה של האם במשפט הזה, אלו שהאמינו הביעו זעזוע וטענו שהיא לא ראויה לגדל ילדים, ויש מי שביקש לסלקה מהאולפן שאליו באה כדי לחזק את עמדתה. דומה כי המפתח לעמדתה הנפשית של האם נמצא בספר שלפנינו. מוישה גוטמן הוא סופר חרדי ותיק, וכפי שמצוין בתיאור שבגב הספר: "בנים על אבותם הוא ספרו הראשון המיועד גם לקהל לא־חרדי – הזדמנות נדירה לקבל מבט מבפנים אל חייהן של משפחות חרדיות ולהכיר את השבר שקורע את החברה בישראל מנקודת המבט שלהן". איני יודע אם הספר על 765 עמודיו יכול באמת להסביר את האמירה של האם, אבל הוא בוודאי עושה זאת ביסודיות רבה יותר מאשר צווחות באולפנים. הספר מספר את סיפורו של צבי, תלמיד חכם חרדי ומרביץ תורה, המגלה ביום בהיר אחד כי בנו מוטי השיל מעליו עול תור...

  בן־ציון קליבנסקי | כצור חלמיש: תור הזהב של הישיבות הליטאיות במזרח אירופה שזר; ירושלים תשע"ד   אחד המוסדות המפוארים שקמו לעם היהודי בימי גלותו הוא מוסד הישיבה. "מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם", אמרו חכמים. אבל מוסד הישיבה בצורתו הליטאית הוא יצירה שונה ומשודרגת. שינויים רבים חלו במבנה הארגוני של הישיבה, באפיקי הכלכלה שלה, בתוכניות הלימודים, במאפייני התלמידים ועוד. בראשית המאה הקודמת הגיעו הישיבות הליטאיות לשיא פריחתן, והן פעלו גם בתנאים קשים בין מלחמות העולם. ספרו של קליבנסקי מבקש לשרטט את מפת פעילותן של ישיבות אלו ואת הנושאים המרכזיים הכרוכים בהווייתן. הספר מכיל מבוא ושלושה חלקים. החלק הראשון, "התייצבות ושברה", נועד לסכם את התקופה הראשונית של עיצוב ישיבות ליטא, כלומר עד למלחמת העולם הראשונה ובזמן המלחמה עצמה. החלק השני, "התבססות והתרחבות", עוסק בהתחדשות עולם הישיבות לאחר המלחמה, ובמגמות שונות של התפשטות בעולם הישיבות, למשל תנועת נובַרדוק שפתחה ישיבות רבות באזורים מגוונים, ישיבות ליטאיות שבהן למדו חסידים או שהוקמו באזורים חסידיים, ישיבות ...

  מנחם קרן־קרַץ | בני ברק: ממושבה דתית לבירת החברה החרדית הישראלית יד בן־צבי; ירושלים תשפ"ו   בשנות השלושים של המאה הקודמת הקימו קבוצת הפועלים הציונים בבני ברק 'בית פועלים'. המקום שימש משרד של ההסתדרות הכללית שבה היו הפועלים מאורגנים, אך גם אירח אירועי תרבות ואף את פעילותה של קבוצת הספורט 'הפועל בני ברק', שבחסותה פעלו מגוון ענפי ספורט כמו כדורגל, כדורעף ואתלטיקה. בתחילת שנות הארבעים שימשו פרדסיה של בני ברק שטחי אימון והתארגנויות של האצ"ל והלח"י, ותושבי העיר סייעו להם באספקת מזון, או שהתירו ללוחמים להטמין בחלקות האדמה שלהם את כלי הנשק האסורים. הרב יוסף שלמה כהנמן, ראש ישיבת פוניבז' הסמוכה לפרדסים שבהם נערכה הפעילות החשאית, העלים עין מהסתרת כלי הנשק, עמד בקשר עם הלוחמים, התיר לכמה מהם לאכול בישיבה ואף בירך אותם להצלחתם. גם החזון אי"ש העלים עין מאנשי המחתרות שהטמינו נשק בסמוך לביתו, ויצחק מאיר, ממטה ההגנה, התייעץ עימו בענייני פעולות צבאיות. יום העצמאות הראשון למדינה צוין ברוב עם ברחובה הראשי של העיר בני ברק. כרוז מטעם העירייה דיווח על מצעד חגיגי בהש...