רשומות

ורד משולם עצמון | חוסן של אמת: מתנדבי זק"א כותבים על טראומה, חסד, אמונה ועל רוח האדם (בצירוף פרק דוגמה)

תמונה
  ורד משולם עצמון | חוסן של אמת: מתנדבי זק"א כותבים על טראומה, חסד, אמונה ועל רוח האדם ידיעות ספרים; 2026   טוב, עוד ספר על השבעה באוקטובר, נתקדם. זה ההרהור שחלף בראשי כשראיתי את הספר הזה, אחרי עשרות כותרים שראיתי ברשת או בספרייה. זאת לא מחשבה שנבעה מזלזול, אני מעריך מאוד כל יצירה ויצירה, אבל יש גבול עד כמה אפשר לקרוא ולעסוק בשבעה באוקטובר ובתיאורים הזוועתיים שאליהם נחשפנו עוד ועוד. ובכל זאת, הספר שהה על מדף הספרים בביתי ולאחר כמה ימים נכנעתי. ככל שהתקדמתי בקריאה, הבנתי שיש כאן זווית שכמעט לא נחשפתי אליה: נקודת המבט של עשרות אנשי זק"א שראו מקרוב את המראות הקשים ביותר של השבעה באוקטובר, והיו שם כדי לטפל, לאסוף, לנקות, לקבור וגם לתמוך ולחבק את הקורבנות שנותרו בחיים. קשה לתפוס את העוצמה של האנשים הללו. אך מתברר שגם הם בני אדם כמונו, וגם להם יש סף שלא מאפשר להמשיך הלאה. מול סיפורי השבר האישיים של רבים ממתנדבי זק"א נפלה ההבנה כי חייב לקום מערך של תמיכה נפשית ורגשית לאותם צדיקים ובני משפחותיהם. כך קם אגף החוסן של זק"א, שהפעיל מעגלי שיח והעניק תמיכה פסיכולוגית רחבה...

על הרי ישראל: יומן המסע של משלחת 'חובבי ציון' לארץ־ישראל 1890 מאת חיים אליעזר מושקאט | מהדורה, מבוא ונספחים: אילה שקלאר

תמונה
  על הרי ישראל: יומן המסע של משלחת 'חובבי ציון' לארץ־ישראל 1890 מאת חיים אליעזר מושקאט | מהדורה, מבוא ונספחים: אילה שקלאר יד יצחק בן‏־צבי; ירושלים תשפ"ו   "כל הבא בהמושבה פתח תקוה ידמה כי באחת מערי ישראל שבליטא ופאלען בא. המושבה תתראה לפניו בתבנית עיר נושבה, ולה רחובות אשר בשמות נקראים: רחוב יפו, רחוב הבור, רחוב פינסקער, רחוב חובבי ציון. ובתוך המושבה גן שעשועים מכל עץ עושה פרי לטהר את האויר ולשיח בו בעתות המנוחה. המושבה פתח תקוה נוסדה בראשונה ע"י ה' גוטמאן, וכעת יעבדו בה עבודת שדה וכרם על שטח אדמה של 13,000 דונאם שלשים ושלש משפחות, אשר שמנה ועשרים מהם עומדים תחת מחסה הבאראן ומקבלים תמיכה עשרה פראנק לנפש, והשאר אינם מקבלים תמיכה כלל. [...] בית תפלה כמו בשאר המושבות אין עוד בפתח תקוה, והם מתפללים בבתי יחידים. שלשה בתי ספר בהמושבה: אחד לחומש, רש"י וגמרא בהוצאת החברה הנכבדה 'דגל תורה' בירושלים ושנים לנערים לבד ולנערות לבד ללמוד תנ"ך, שפת עברית ודקדוקה, שפת ערבית וכו', על חשבון הבאראן. בחנתי את התלמידים שם בכל פרטי הדקדוקים ומצאתי ברכה ...

אורי אהרן | חן המקרא והִדורו כמעיָן: להבנת עומק הכתוב בתורה על פי טעמי המקרא

תמונה
  אורי אהרן | חן המקרא והִדורו כמעיָן: להבנת עומק הכתוב בתורה על פי טעמי המקרא ראובן מס; ירושלים תשפ"ו ספר ייחודי המפרש עניינים רבים על פי טעמי המקרא ומסודר לפי פרשיות התורה. בעזרת מקרי מבחן מעניינים ודוגמאות רבות הוא מוביל את הקוראים דרך כל טעמי המקרא וסימני הפיסוק המקראיים. כך למשל בפרשת השבוע, פרשת תולדות, המחבר מציין את קיומו של הטעם הנדיר "מרכא־כפולה", המופיע חמש פעמים בתורה. בפרשתנו הוא מופיע בפסוק "וַיֹּ֗אמֶר הַגִּ֤שָׁה לִּי֙ וְאֹֽכְלָה֙ מִצֵּ֣יד בְּנִ֔י לְמַ֥עַן תְּבָֽרֶכְךָ֖ נַפְשִׁ֑י וַיַּגֶּשׁ־לוֹ֙ וַיֹּאכַ֔ל וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ" (כז, כה). הוא מראה כי בכל המקומות בא דרגא לפני המרכא־כפולה, ושניהם ביחד מחליפים את המרכא המשרת לפני הטפחא שבא בסמוך לסוף הפסוק. לדבריו, "בחמשת הפסוקים שבנדון הנציחו חכמי המסורה ברצף הטעמים הנדיר: דרגא מרכא־כפולה טפחא, מצב של 'עיוות' בזמן 'הווה' בהבנת המצב, המעמד, המתרחש, הנסיבה והקורה לאשורם, ולתת לעיוות לגיטימציה כביכול, בניגוד לכוונה האמיתית, לצדק ולמציאות כפי שיועד ונקבע לעתיד...

מאיר בן שחר | נהר זיכרון וסכר שכחה: זיכרונות החורבן השני בחברה היהודית בשלהי העת העתיקה

תמונה
  מאיר בן שחר | נהר זיכרון וסכר שכחה: זיכרונות החורבן השני בחברה היהודית בשלהי העת העתיקה יד בן־צבי; ירושלים תשפ"ו   "מעשה באשה אחת שהייתה בשכונתו שלרבן גמליאל והיה לה בן תשחורת ומת. והייתה בוכה בלילות, והיה רבן גמליאל שומע את קולה, ונזכר חרבן בית המקדש, והיה בוכה עד שנשרו ריסי עיניו. וכיון שהרגישו תלמידו כן, עמדו ופנו אותה משכונתו" (איכה רבה א, ב). זהו אחד הסיפורים המזעזעים על הזיכרון היהודי בדור שלאחר חורבן הבית. למרות השתקת הזיכרון של רבן גמליאל, יהודים זכרו ועדיין זוכרים את החורבן. כיצד נבנה זיכרון החורבן בתקופת חז"ל? בספרו החדש, מבקש מאיר בן שחר לתאר את תולדות הזיכרון של החורבן, במאות השנים הראשונות שלאחריו בחברה היהודית בארץ ישראל ובבבל. "הזיכרון איננו רק שומר את סיפורי העבר, אלא גם, ולעיתים בעיקר, מעצב את ההווה ומתווה דרך לעתיד. על כן אין זה מפתיע שהעבר סופר מחדש ובאופנים שונים על ידי קבוצות יריבות, וכי שינויי העיתים הביאו עימם גם תמורות בדרכים שבהן זכרו והבינו את אירועי הימים ההם" (גב הספר). המבוא סוקר את תשתית התאוריות בחקר הזיכרון המשמש...

משה בר־אשר | תורת ההגה של לשון התנאים

תמונה
  משה בר־אשר | תורת ההגה של לשון התנאים מוסד ביאליק; ירושלים תשפ"ה   לפי כללי האקדמיה ללשון עברית, שבשנים האחרונות אף טורחת לפרסם זאת שוב ושוב, הכתיב הנכון הוא "אימא", ובניקוד "אִמָּא". ובכל זאת, רובנו מעדיפים את הצורה החסרה "אמא", שהרי אמא יש רק אחת. אחת הסיבות לכך היא שמדובר במילה נפוצה מאוד, ובמקרים כאלו אנו מעדיפים לשמר את הרגיל והמוכר.תופעה כזו מצויה גם בספרות חז"ל, כפי שמראה פרופ' משה בר־אשר. בלשון חכמים, בינוני פועל של בניין קל נכתב ב־ו' בקביעות, למשל אוֹכֵל, שׁוֹמֵר. אך תופעה מעניינת היא שמילים נפוצות במקרא שומרות על כתיבן המקראי גם בספרות חז"ל. כך למשל השם כהן, שהוא בינוני פועל הנפוץ מאוד במקרא ותמיד בכתיב חסר, שומר על הכתיב החסר שלו גם בספרות חז"ל. ואולם כל זה באשר לצורת היחיד והרבים – כהן, כהנים. לעומת זאת, צורות הנקבה שאינן מתועדות במקרא, מתועדות במשנה כמה פעמים בכתיב מלא: כוהנת, כוהנות. פרופ' בר‏־אשר, חתן פרס ישראל, נודע כבלשן מופלג זה עשרות שנים, מתוכן כשלושים שנות כהונה כנשיא האקדמיה ללשון. ספריו ומאמר...

יובל פלוטקין | למה לקרוא, או: איך לחיות פעמיים

תמונה
את יובל פלוטקין גיליתי במקרה בכתבה ברשת, ומאז אני עוקב אחריו ברשתות ובתוכניות שבהן הוא משתתף. השבת קראתי את ספרו החדש, " למה לקרוא, או: איך לחיות פעמיים " (רדיקל, 2026), ושמחתי להשתכנע לעשות את מה שאני עושה בכל מקרה. הספר כתוב בסגנון אישי ורגיש, ולאורך הפרקים מבקש לשכנע אותנו לקרוא. את הסיבות לכך הוא מציג דרך דוגמאות של ספרים מובחרים שפגש במהלך השנים. קודם כול צריך לומר שמדובר בספר יפהפה מבחינה חיצונית: פורמט כיס, כריכה יפה, ומעל הכול – עיצוב גרפי של שערי הפרקים בהשראת קלאסיקות ספרותיות שעומדות במרכזם של אותם פרקים. למשל, הכריכה של "המשפט" לקפקא, "כוכבים בחוץ" לאלתרמן או "אלה תולדות" של אלזה מורנטה (על ידי המעצב עידן אפשטיין). מרוב היופי הסכמתי אפילו לסלוח על השימוש הנפשע בגופן Times New Roman . לגוף הספר: אדם משוכנע כמוני אינו יכול לשפוט אם הספר באמת משכנע. מאידך, מי שאינו קורא – גם לא יקרא את הספר הזה. לכן בעיניי הוא בסופו של דבר ספר קריאה יפה ומרגש. כמו במועדון קריאה, כיף לבלות בחברת חובבי קריאה כמוך, ובוודאי לקרוא משפטים כגון: "בעמו...

שמחה עמנואל | טוב אחרית דבר: שינויים שעשו שלושה חכמים בספריהם

תמונה
  שמחה עמנואל | טוב אחרית דבר: שינויים שעשו שלושה חכמים בספריהם מאגנס; ירושלים תשפ"ו   בעיסוקיי בהפקת ספרים נתקלתי לאורך השנים לא פעם בשאלה מה עושים עם ספר שנפלו בו שגיאות. המחבר כבר הדפיס אלף עותקים ואלו נפוצו לכל רוח. קיימת אפשרות לפרסם מהדורה מתוקנת, אבל העותקים הישנים כבר לא יתוקנו. קיימת גם אפשרות לפרסם דף תיקונים בתקווה שכמה שיותר רוכשים יצרפו אותו לספר שברשותם. כעת נחשוב על אותה שאלה בימי הביניים, טרום עידן הדפוס. הגבול בין "הספר" עצמו לבין ההגהות בכתב יד שעליו אינו כה ברור. גם לאחר שהחיבור חתום, עשוי המחבר להוסיף עליו או להגיהו. כאשר הספר נפוץ לכל עבר, הוא יכול לשלוח מכתבים ואגרות בבקשה לתקן את הספר. המצב טוב יותר כאשר הספר טרם הופץ. אף שמעתיקים מקצועיים כבר העתיקו את הספר, ביוזמת המחבר או ביוזמתם של אחרים, הרי שלאחר סיום הכתיבה נוצר צורך לתקן או להוסיף. בתיקונים כאלו עוסק ספרו החדש של פרופ' שמחה עמנואל. כמקרי מבחן בחר להתמקד בתיקונים שעשו שלושה מחברים בחיבוריהם: ר' יצחק אלפסי – הרי"ף – בספר ההלכות הנודע שלו, אשר בסוגיות רבות חזר בו וביקש לתק...

גלעד צוקרמן | ישראלית שפה יפה

תמונה
  גלעד צוקרמן | ישראלית שפה יפה עם עובד; תשס"ט   לפני כמה חודשים סקרתי את ספרה של רותי ברדנשטיין, "טעות לעולם חוזר.ת", וכתבו לי כמה קוראים שכדאי שאקרא את ספרו של צוקרמן. הקשבתי לעצתם החכמה ולאחרונה סיימתי לקרוא את הספר. גם צוקרמן הוא חסיד גדול של טענת "דוברים ילידים אינם טועים", אבל טענתו איננה שבעברית יש מקום למשלבים שונים, אלא שהעברית שבפינו אינה עברית כלל ועיקר. את השפה שלנו הוא מכנה "ישראלית" – שפת כלאיים המושפעת מהעברית אבל גם משפות נוספות, בעיקר מהיידיש ואחיותיה שהיו לשונם של מחיי השפה. הוא מראה כיצד ה"ישראלית" שואבת מיידיש בהגייה, באינטונציה, במורפולוגיה, בתחביר ובאוצר המילים. מבחינה טכנית צוקרמן מציב טענות מרשימות מאוד. חשבתי לדון בדבריו באריכות, אך אז ראיתי שהרשת מלאה בסקירות, ביקורות ודיונים סביב טענתו, וכמעט הכול כבר נאמר (ראו למשל ביקורת חריפה של אורה שורצולד, אורנים, 2 [אוקטובר 2009], עמ' 97–99; המאמר מצוי ברשת ). אסתפק אפוא בכמה הסתייגויות שעלו בי לאורך הקריאה, תוך מודעות לכך שאיני בלשן ושבסופו של דבר מדובר גם בעניין רגשי ...

מרגלית שילה | המאבק על הקול: נשות היישוב וזכות הבחירה 1917–1926

תמונה
  מרגלית שילה | המאבק על הקול: נשות היישוב וזכות הבחירה 1917–1926 יד בן־צבי ואוניברסיטת בן־גוריון; ירושלים תשע"ג   את הספר הזה קיבלתי לפני זמן רב, אבל חיכיתי שהקריאה בו תהיה בגדר אקטואליה. ובכן, לאחר המתנה ארוכה למדי הבחירות שוב בפתח, והפעם על הפרק: נציגה במפלגה חרדית – מותר או אסור. דיונים כאלו הם ההזדמנות לחזור לספר שלפנינו, הסוקר את המאבק של נשים פמיניסטיות על הזכות לבחור ולהיבחר ל"אסיפת הנבחרים", זו שקדמה למוסד הכנסת, בין השנים 1917–1926. ההתארגנות של אותן נשים התחוללה על רקע המאבק האוניברסלי למען שוויון זכויות לנשים, ומתוך הבנה כי בארץ ישראל שואף לקום יישוב יהודי דמוקרטי. מי שהתקומם נגד מאבק זה, היו הנציגים והרבנים הדתיים והחרדים. מדובר בספר מרתק וחשוב, המקיף את הסוגייה על כל צדדיה. הסקירה הבאה תהיה קצת שונה באופייה. לא אסקור את המאבק הרחב על היבטיו הרבים, אלא אעניק הצצה לכמה ציטוטים וטיעונים שנשמעו מפי גורמים רבניים ופוסקי הלכה. ביוני 1918 התקיימה ביפו האספה המכוננת השנייה. מאה גברים ושלוש נשים השתתפו בדיון לגבי הקמת מועצה המבוססת על בחירות שוויוניות. באספה זו הוצג...