ספרים וכתבי יד: סקירות ואנקדוטות

  גלעד צוקרמן | ישראלית שפה יפה עם עובד; תשס"ט   לפני כמה חודשים סקרתי את ספרה של רותי ברדנשטיין, "טעות לעולם חוזר.ת", וכתבו לי כמה קוראים שכדאי שאקרא את ספרו של צוקרמן. הקשבתי לעצתם החכמה ולאחרונה סיימתי לקרוא את הספר. גם צוקרמן הוא חסיד גדול של טענת "דוברים ילידים אינם טועים", אבל טענתו איננה שבעברית יש מקום למשלבים שונים, אלא שהעברית שבפינו אינה עברית כלל ועיקר. את השפה שלנו הוא מכנה "ישראלית" – שפת כלאיים המושפעת מהעברית אבל גם משפות נוספות, בעיקר מהיידיש ואחיותיה שהיו לשונם של מחיי השפה. הוא מראה כיצד ה"ישראלית" שואבת מיידיש בהגייה, באינטונציה, במורפולוגיה, בתחביר ובאוצר המילים. מבחינה טכנית צוקרמן מציב טענות מרשימות מאוד. חשבתי לדון בדבריו באריכות, אך אז ראיתי שהרשת מלאה בסקירות, ביקורות ודיונים סביב טענתו, וכמעט הכול כבר נאמר (ראו למשל ביקורת חריפה של אורה שורצולד, אורנים, 2 [אוקטובר 2009], עמ' 97–99; המאמר מצוי ברשת ). אסתפק אפוא בכמה הסתייגויות שעלו בי לאורך הקריאה, תוך מודעות לכך שאיני בלשן ושבסופו של דבר מדובר גם בעניין רגשי ...

  מרגלית שילה | המאבק על הקול: נשות היישוב וזכות הבחירה 1917–1926 יד בן־צבי ואוניברסיטת בן־גוריון; ירושלים תשע"ג   את הספר הזה קיבלתי לפני זמן רב, אבל חיכיתי שהקריאה בו תהיה בגדר אקטואליה. ובכן, לאחר המתנה ארוכה למדי הבחירות שוב בפתח, והפעם על הפרק: נציגה במפלגה חרדית – מותר או אסור. דיונים כאלו הם ההזדמנות לחזור לספר שלפנינו, הסוקר את המאבק של נשים פמיניסטיות על הזכות לבחור ולהיבחר ל"אסיפת הנבחרים", זו שקדמה למוסד הכנסת, בין השנים 1917–1926. ההתארגנות של אותן נשים התחוללה על רקע המאבק האוניברסלי למען שוויון זכויות לנשים, ומתוך הבנה כי בארץ ישראל שואף לקום יישוב יהודי דמוקרטי. מי שהתקומם נגד מאבק זה, היו הנציגים והרבנים הדתיים והחרדים. מדובר בספר מרתק וחשוב, המקיף את הסוגייה על כל צדדיה. הסקירה הבאה תהיה קצת שונה באופייה. לא אסקור את המאבק הרחב על היבטיו הרבים, אלא אעניק הצצה לכמה ציטוטים וטיעונים שנשמעו מפי גורמים רבניים ופוסקי הלכה. ביוני 1918 התקיימה ביפו האספה המכוננת השנייה. מאה גברים ושלוש נשים השתתפו בדיון לגבי הקמת מועצה המבוססת על בחירות שוויוניות. באספה זו הוצג...

  ישראל אורי מייטליס | הצפנת פענח: למדנות פוגשת פילוסופיה מאגנס; ירושלים תשפ"ו   ר' יוסף רוזין (1858–1936), הידוע בכינוי "הרוגוצ'ובר" על שם עיר מולדתו רוגוצ'וב, הפך לסמל של גאונות על־אנושית. יותר משיודעים לצטט בשמו רעיונות – יודעים לספר את סיפורי המופת על גאונותו, כמו למשל את הציטוט הבא המיוחס לביאליק: "מרגוצ'ובי אחד יכולים לחתוך שני איינשטיינים". בימי חייו כתב עשרות אלפי תשובות ובכך נחשב לאחד מפוסקי ההלכה שהשיבו את מספר התשובות הגדול ביותר בתולדות כתיבת השו"ת, אלא שכתיבתו מצטיינת בקצרנות מופלגת ויש מן התשובות שאינן מכילות אלא מילים בודדות. שמורה בזיכרוני חוויית לימוד מאתגרת ומהנה עם חבר, בניסיון להבין תשובה שלו ולפענח את ההפניות הקצרות. התשובות מורכבות לרוב רק מהפניות קצרות לספרות חז"ל. יוצא דופן בין המקורות המצוטטים הוא הספר מורה נבוכים של הרמב"ם. ספר פילוסופי זה מופיע דרך קבע בתוך רצף ההפניות התלמודיות, והשתלב כחלק אינטגרלי מפרשנות התלמוד והעיון ההלכתי שלו. דרכי החשיבה הפילוסופיות של הרמב"ם השפיעו רבות על הרוגוצ'ובר, א...

  יעקב זוסמן | מחקרים ועיונים בספרות התלמודית: אסופת מאמרים המכון למדעי היהדות ע"ש מנדל; ירושלים תשפ"ו   לפני כיובל שנים רעש העולם המדעי נוכח תגלית מעוררת השתאות. על רצפת בית כנסת באתר הארכיאולוגי תל רחוב שבעמק בית־שאן, התגלתה כתובת פסיפס המכילה סוגיה הלכתית העוסקת במעמדה של בית שאן כחלק מ"תחום עולי בבל" לעניין מצוות התלויות בארץ. זוהי הכתובת הארכיאולוגית הגדולה והארוכה ביותר בשפה העברית שנמצאה אי־פעם; היא מכילה 29 שורות ארוכות, ובהן 1,807 אותיות. אך מעבר לאורכה, היא מתייחדת גם מצד תוכנה ההלכתי. רוב הטקסט ידוע לנו ממקורות חז"ל – התלמוד הירושלמי, תוספתא וספרי דברים, ורק הסעיף האחרון וחלק מן הסעיף הראשון חדשים. כיום מוצגת הכתובת במוזיאון ישראל בירושלים, והצפייה בה מרגשת. מי שפענח ופרסם לראשונה את תוכנה של הכתובת היה פרופ' יעקב זוסמן, שהיה אז בראשית דרכו המחקרית באוניברסיטה העברית. הוא ראה בה את העותק הקדום ביותר של חומר המשתייך לספרות התורה שבעל פה, ופרסם עליה שני מאמרים ארוכים ומרשימים. מחקרו העלה כי הטקסט נכתב כנראה זמן לא רב לאחר חתימת היצירה המקור...

  חפירה בפרשה: ארכיאולוגיה, ריאליה, היסטוריה | עורכים: שלמה ברק וזאב ספראי דביר; ישראל 2026   "החצר הלא־מקוֹרה היתה מרוצפת כולה באבנים מסוגים וצבעים שונים. מי שעבר דרכה אל התחום המקודש השני הגיע אל סורג [-חומה] אבן המקיף אותה, שלוש אמות גובהו, שהיה כליל חן. בסורג נקבעו, במִרווחים שווים, לוחות אבן המזהירים – חלקם באותיות יווניות, חלקם באותיות רומיות – בדבר חוק הטהרה שלפיו אסור לנוכרי להיכנס אל הקודש, שכֵּן התחום המקודש השני נקרא 'קודש'". את העדות המפתיעה הזאת מביא בפנינו יוסף בן מתתיהו בספרו "תולדות מלחמת היהודים ברומאים", כאשר במשך שנים רבות היו דבריו העדות היחידה לקיומם של לוחות אזהרה, כעין שלטים, על איסור הכניסה למקום הקודש. בשנת 1871 התגלתה בירושלים כתובת שלימה ביוונית ובה נכתב: "איש נוכרי לא ייכנס לפנים מן המחיצה המקיפה את המקדש ולחצר המקפת, ומי שייתפס יתחייב בנפשו ודינו למיתה". הלוח נמצא בתקופת השלטון העות'מאני ומוצג היום במוזיאון לארכיאולוגיה באיסטנבול. בשנת 1935, תקופת המנדט הבריטי, התגלה בירושלים לוח דומה נוסף, שאינו שלם, האוסר ...

  שבח הנשים: פירוש לפרשיית 'אשת חיל' מאת ר' דוד בן יהודה מיסיר ליאון | מבוא ומהדורה: אלי גורפינקל מכון בן צבי; ירושלים תשפ"ו   "ובכלל, כי כל זמן שיכול האדם להשלים את נפשו מכל החכמות הנה מה טוב ומה נעים ואין לו התנצלות לומר לא ידעתי ספר, כי מורה זה על עצלותו. ואני אומר הלשון המפורסם אצל רז"ל: 'כל לא ידענא פשיעותא הוא', שכיון שהשם יתברך נותן לך השכל המוכן לקבל כל המושכלות, למה אתה פושע בו לעצלותך". בשלהי המאה ה‏־15 פנתה אישה יהודייה עשירה אל ר' דוד בן יהודה מיסיר ליאון (להלן: רדמ"ל; 1470–1535) בבקשה שיבאר לה רמזים שנכתבו בטקסט פואטי שחיבר. רדמ"ל היה בן לאחת המשפחות הרבניות המפורסמות ביהדות איטליה, ראש ישיבה ומחבר ספרים תורניים, שגם שלח ידו בכתיבת שירים ופואמות. ככל הנראה אחד השירים עסק בדרכי ההנהגה הראויות לנשים יהודיות והוזכרו בו שמותיהן של דמויות מופת נשיות. שיר זה לא שרד, אבל במענה לאותה אישה, השיב רדמ"ל בחיבור ארוך שבו סקר את פועלן של נשים מפורסמות, יהודיות ולא יהודיות, בהתבסס על מגוון מקורות מן הספרות הקלאסית ומן הספ...

  עמיה ליבליך, תהילה גאדו וחגית כהן־אליהו | דרך מבוא השמש: סיפורי חיים של לוחמי מלחמת יום הכיפורים שחזרו בתשובה יד בן־צבי; ירושלים תשפ"ו   "שמעתי שיש איזה אחד שמעביר שיעורים ביהדות בקיבוץ גלגל, שזה הקיבוץ השכן אליי, אז אני נוסע אליו. היה חשוב לי לדעת שכשהחייל מת לך בידיים, אתה צריך להגיד עליו 'שמע ישראל', ידעתי את זה מעגנון... להגיד את כל הפרק הראשון? כמה מ'שמע ישראל' אומרים?... כי באמת מתו חבר'ה בידיים, ואתה מחזיק אותו, אתה יודע שאתה צריך להגיד עליו משהו, ואתה לא יודע, ואתה לא תגיד סתם, ואם זה לא יעזור. אז הגעתי לשיעור, עם כל האנשים, אמרתי [למעביר השיעור]: תגיד, 'שמע ישראל' – בעמידה שאלתי אותו, לא ישבתי, שמא אני אחזור בתשובה – כשמישהו מת בידיים כמה 'שמע ישראל' אומרים? את כל המשפט? איך צועקים את זה? צריך לכסות את העיניים? היה נורא חשוב לי הדקדוק שיהיה לפי ההלכה. הוא אומר לי, 'שב, אני אסביר לך'. ומאז חזרתי בתשובה". את האנקדוטה הזאת סיפר יקי מורג במהלך ריאיון שעסק בחוויותיו ממלחמת יום הכיפורים, אשר פרצה כאשר שהה בקורס קצי...

  אליהו בירנבוים | רב עולמי ידיעות ספרים ואור תורה סטון; ישראל 2026   "להלן פירוט קצר על באי המניין: ברוך הוא יהודי מסורתי שבא כל בוקר לבית הכנסת להגיד קדיש על אימו שנפטרה לפני מספר חודשים; משה הוא יהודי, בן לאם יהודייה, אבל הוא חילוני ומחלל שבת בפרהסיה; ארנסטו גם הוא בן אם יהודייה, אבל הוא ערל ולא נימול עד היום אבל החל לחזור בתשובה; יעקב נמצא בתהליך גיור אורתודוקסי והוא כבר נימול אבל עדיין לא טבל (מל ולא טבל); ברוך סיים את גיורו, אבל הוא עבר תהליך של גיור קונסרבטיבי; מריאנו גם הוא יהודי כהלכה והוא כיום בעל זהות וחזות נשית, אבל עד לפני כמה שנים הוא היה גבר ועשה ניתוח לשינוי מין, אבל כיוון שיש לו יארצייט על אביו החליט לבוא לומר קדיש; סטיב הוא ילד קטן שעדיין לא מלאו לו י"ג שנה והחל כבר ללמוד לקראת הבר מצווה שלו; חוסה הוא יהודי מומר, הוא נולד לאם יהודייה ואב לא יהודי והוא החליט להתנצר וללכת באמונת אביו, ורק לאחרונה הוא החל להתקרב ליהדות ולבית הכנסת ולשוב לאמונת אימו, אבל הוא עדיין פוסח על שני הסעיפים ופוקד גם את בית הכנסת לכבוד אימו וגם את הכנסייה לכבוד אביו. נוסף על שמונה...

  אלקרקסאני | כתאב אלאנואר ואלמראקב | מהדורת יהושע בלאו וחגי בן‏־שמאי | מכון בן‏־צבי וקרן הרב דוד משה ועמליה רוזן; ירושלים תשפ"ו החכם יהודה בן אליה הדסי | ספר אשכול הכֹּפר | מהדורת דניאל י' לסקר | האיגוד העולמי למדעי היהדות - קרן הרב דוד משה ועמליה רוזן; ירושלים תשפ"ו   חקר היהדות הקראית של ימי הביניים מתנהל על מי מנוחות, כאשר מדי פעם רואה אור איזה ספר או מחקר. אלא שבקיץ האחרון הייתה לו עדנה, עם פרסום של מהדורות משובחות לשני חיבורים מרכזיים בהלכה הקראית. אפתח בסקירה של שתי המהדורות, ואסיים בסוגיה קצרה הנידונה בשני החיבורים והיחס של שניהם לענן בן דוד שלו נהוג לייחס את ייסוד הקראות. החיבור הראשון הוא כתאב אלאנואר ואלמראקב [=ספר המאורות והמצפים], של החכם הקראי אבו יוסף יעקוב אלקרקסאני , שפעל במחצית הראשונה של המאה העשירית לספירה, בבגדד או בסביבתה. חיבורו הוא ספר ההלכה הקראי הראשון שנכתב בערבית‏־יהודית, והוא אולי המקיף ביותר מסוגו. הוא מכיל שלושה עשר מאמרים המחולקים בעיקר לשניים: תיאור היסטורי ביקורתי של הדתות והכתות עד לזמנו לצד עקרונות השיטות השונות במדרש ההלכה מספר...