ספרים וכתבי יד: סקירות ואנקדוטות

  על ארבעה ספרים מסדרת "גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי": הרמב"ן, רבי שלום שבזי, רבי יהודה החסיד והרב קוק שזר; ירושלים תשפ"ו   סדרת גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי נולדה לפני יותר מעשרים שנה. בשנים הללו הופיעו לא פחות מ־18 מונוגרפיות על דמויות בולטות בהיסטוריה היהודית, החל בדמויות רבניות וכלה במנהיגים ציונים, משוררים וסופרים. הספרים נכתבו בידי חוקרים מן השורה הראשונה, אשר לרובם המכריע הייתה היכרות מוקדמת עם הדמות. בד בבד עם הוצאתם של ספרים חדשים בסדרה, הולכים הספרים הישנים בסדרה ורואים אור במהדורות מחודשות ובעיצוב חדשני (שכנראה אהוד על צעירים). בשורות הבאות אעסוק בארבעה ספרים מן הסדרה שראו אור לאחרונה, שניים מהם חדשים לגמרי ושניים מהם במהדורות חדשות.   עודד ישראלי | הרמב"ן לפני כשש שנים יצא ספרו של עודד ישראלי - "ר' משה בן נחמן: ביוגרפיה אינטלקטואלית" (מאגנס; תשפ"א). עתה רואה אור ביוגרפיה של ישראלי על הרמב"ן כחלק מהסדרה הנוכחית. עיון מקביל בשני הספרים מגלה כי המבנה והתוכן של שניהם דומים להפליא. בספר החדש, מלבד שינוי והאחדה של שני פרקים, נעשו...

  עדיאל שרמר | מעשה רב: שיקול הדעת ההלכתי ועיצוב הזהות היהודית בר־אילן; רמת גן תשע"ט   הספר שלפנינו אינו חדש, אך למרות טענתו הקיצונית טרם זכה לתגובה ראויה. כמה דיונים מזדמנים גרמו לי לעיין בספר, וראיתי בכך הזדמנות לדון בעניינו. תחילה אסכם את עיקרי דבריו, ולאחר מכן אציע מבט שונה. לפי ההשקפה הרווחת, פסיקת ההלכה היא תוצר של לימוד ועיון במקורותיה הסמכותיים; הפוסק אינו חופשי ביצירתו, אלא ההלכה כפויה עליו. ביטוי כמו "ההלכה מחייבת" משקף את העמדה הזאת היטב. לטענתו של שרמר, ההלכה איננה אך ורק מערכת של כללי התנהגות, שהפוסק מבקש להחילם בחיי הציבור, אלא שדה מערכה שבו מתקיימים מאבקים על עיצוב החיים היהודיים. במערכה זו מפעיל הפוסק שיקולי דעת רחבים ומגוונים, החורגים הרבה מעבר לדרישות העולות מן הספרות ההלכתית המחייבת וקשורים גם לעמדות דתיות או חברתיות של הפוסק. עמדה זו זרה מאוד לאורתודוקסיה, הרואה בהלכה דבר ה' הכפוי מלמעלה, אבל גם לחוקרים ולהיסטוריונים. יעקב כ"ץ למשל ביקר היסטוריונים דוגמת גרץ שחיפש תמיד את המניעים הפוליטיים של בעלי ההלכה ולא היה "מוכן להתחשב בנימוקי ההלכה...

  יוסף מנדלביץ' | אסיר ציון בציון: בחיפוש אחר האמונה ידיעות ספרים; 2026   כשיוסף מנדלביץ' שהה בכלא הסובייטי הוא היה בתהליכי התחזקות רוחנית, ואחת המשימות הקשות שעמדו בפניו הייתה השגת סידור וחומש. יום אחד הודיעו לו בחשאי שאחד החברים קיבל סידור מהוריו, ואף הצליחו כבר להגניב אותו לצריף, מתחת למזרן שלו. אלא שהאסירים הפוליטיים, ובמיוחד היהודים, חיו תחת העין הפקוחה של אסירים מלשינים ומשתפי פעולה עם הקג"ב. חל איסור מוחלט להשתמש בספר שאינו סובייטי, וגם עטיפה של ספר סובייטי לא הייתה עוזרת לספר מיניאטורי שלא נדפסו דוגמתו ברוסיה. לשם כך התנדב מנדלביץ' לעבוד במשמרת לילה, ובמשך היום העתיק את הסידור למחברת בית הספר, שהייתה מן המצרכים שמכרו בקנטינה של המחנה ללא הגבלה. הוא ישב במשך שעות כשבעין אחת הוא מעיין בטקסט כדי להעתיקו ובעין השנייה מציץ אל דלת הכניסה, לוודא שלא נכנסים סוהרים. לדבריו, ההנאה שבעבודת ההעתקה הייתה עצומה. לראשונה עיין כהלכה בסידור, שקע בעולם התפילה והמילים שהעתיק נכנסו עמוק לליבו. "כאשר אני נזכר באפשרות הזאת שהתממשה לי", מסכם מנדלביץ', "קשה לי להגיד...