יוסף מנדלביץ' | אסיר ציון בציון: בחיפוש אחר האמונה

 

יוסף מנדלביץ' | אסיר ציון בציון: בחיפוש אחר האמונה

ידיעות ספרים; 2026

 

כשיוסף מנדלביץ' שהה בכלא הסובייטי הוא היה בתהליכי התחזקות רוחנית, ואחת המשימות הקשות שעמדו בפניו הייתה השגת סידור וחומש. יום אחד הודיעו לו בחשאי שאחד החברים קיבל סידור מהוריו, ואף הצליחו כבר להגניב אותו לצריף, מתחת למזרן שלו. אלא שהאסירים הפוליטיים, ובמיוחד היהודים, חיו תחת העין הפקוחה של אסירים מלשינים ומשתפי פעולה עם הקג"ב. חל איסור מוחלט להשתמש בספר שאינו סובייטי, וגם עטיפה של ספר סובייטי לא הייתה עוזרת לספר מיניאטורי שלא נדפסו דוגמתו ברוסיה. לשם כך התנדב מנדלביץ' לעבוד במשמרת לילה, ובמשך היום העתיק את הסידור למחברת בית הספר, שהייתה מן המצרכים שמכרו בקנטינה של המחנה ללא הגבלה. הוא ישב במשך שעות כשבעין אחת הוא מעיין בטקסט כדי להעתיקו ובעין השנייה מציץ אל דלת הכניסה, לוודא שלא נכנסים סוהרים. לדבריו, ההנאה שבעבודת ההעתקה הייתה עצומה. לראשונה עיין כהלכה בסידור, שקע בעולם התפילה והמילים שהעתיק נכנסו עמוק לליבו. "כאשר אני נזכר באפשרות הזאת שהתממשה לי", מסכם מנדלביץ', "קשה לי להגיד שחייתי חיים קשים. המשימה הזאת לבדה, להעתיק את הסידור, מילאה את חיי במשמעות גדולה. בשביל זה היה כדאי לחיות" (עמ' 132).

מנדלביץ' מוכר לרבים מאיתנו כאחד מאסירי ציון בברית המועצות, שהיה שותף ל"מבצע חתונה" – חטיפת מטוס שהפכה לסמל של המאבק למען חירותם של יהודי ברית המועצות. הוא נודע בעיקר מספרו רב־המכר שנושא את שם המבצע. הוא מספר כי נשיא המדינה יצחק הרצוג, אז יושב ראש הסוכנות היהודית, ביקש ממנו לכתוב ספר זיכרונות על חייו. הספר הנוכחי שכתב משקף, לדבריו, מבט בוגר ומורכב בהרבה מזה של הקודם. ואכן, בין פרקי הספר ניתן לקרוא על רגעי שבר ואכזבות שחווה, מהממסד ומיחידים, במהלך עשרות השנים שחלפו מאז המבצע ועד היום. כפי שהוא מתאר, מטרתו העיקרית בספר היא העברת מסר לדורות.

את המונח "אסיר ציון" אפשר לפרש בכמה מובנים. המובן הפשוט הוא "אדם ששהה במאסר או בהגליה בשל פעילות ציונית, בארץ שבה פעילות זאת הייתה אסורה" (ויקיפדיה). אבל מקור המונח הוא בשירתו של רבי יהודה הלוי: "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך". כבר חוקר הפיוט והשירה יוסף יהלום ציין שהפירוש העממי ל"אסיריך" של ריה"ל – אסירים הנתונים בשעבוד העמים בגלות – אינו אלא פירוש חיוור שהשפיע על חיקויים רבים של אשכנזים ליצירה זו, אשר החליפו את "אסיריך" ב"עלוביך", "שרידיך", "אביליך" וכיוצא בזה. לא פלא שהוא התקבל אל ספר הקינות האשכנזי כפיוט לתשעה באב. אבל למען האמת, טוען יהלום, השיר נכתב במקורו כשיר געגועים והתרפקות על ארץ ישראל, והאסירים של השיר הם בעצם האנשים הקשורים בנפשם אל מושא אהבתם בעבותות, כפי שרגיל בדימויי האהבה בשירה הערבית שבעקבותיה הלך ריה"ל (שירת חייו של ר' יהודה הלוי, עמ' 1).

שם הספר משקף בפשטות את תחושתו של מנדלביץ' כי גם בארץ היה כבול במאבקיו על צביונה היהודי של המדינה ועל שלמות הארץ. אבל לפי מובנו המקורי של המונח "אסיר ציון", שם הספר משקף את אהבתו העמוקה לישראל שלא חלפה עם עלותו ארצה ואף הלכה וגברה.

נהניתי מאוד מקריאת הספר. הבחירה להשאיר חלקים בגופן שונה או להעבירם להערות שוליים אינה לגמרי ברורה, אך דווקא היא מחזקת את התחושה שיד העריכה כמעט לא התערבה בכתב היד. הבחירות העיצוביות מצטרפות לסגנון הישיר והכן של המחבר, והתוצאה היא יומן אישי נוגע ללב.