מוהרי"ל ט"ב: לזהותו של מחבר באודסה
מוהרי"ל
ט"ב: לזהותו של מחבר באודסה
תעלומה קטנה שמעסיקה אותי לאחרונה. נתקלתי
באוסף פרינץ בספרון קטן בשם "צרור המור", העוסק בעשרת השבטים ומכיל גם
הספדים על משה מונטיפיורי, מאת "מוהרי"ל ט"ב", כלומר י"ל
טייטילבוים כפי שחותם את שמו כמה פעמים בהמשך (במפעל הביבליוגרפיה פענחו את ראשי
התיבות י"ל כ'יהודה ליב', אולי מסברה). הספר נדפס באודסה בשנת 1885, והיות
שמונטיפיורי נפטר בט"ז באב תרמ"ה, ייתכן שהשנה העברית הייתה כבר
תרמ"ו. שנה קודם לכן, בשנת 1844, פרסם טייטילבוים ספרון בשם "אלון בכות", ובו הספד על אברהם ברודסקי מהקהילה באודסה. שני הספרים נדירים ביותר.
"צרור המור" קיים בספרייה בעותק אחד, וכעת מצטרף אליו עותק שני. הספר
"אלון בכות" קיים בספרייה אך ורק בעותק מצולם מעותק המצוי במוסד הרב
קוק. בנוסף, "הרי"ל ט"ב... אודעססא" העתיק את כתב יד ירושלים,
הספרייה הלאומית Ms. Heb. 8°182, משנת תרמ"ו, המכיל כרוניקה היסטורית
עם "מגילת עיפה" של הש"ך (תודה לאברהם דיקמן על ההפניה).
משהו על התואר העצמי שלו. בספר הראשון עוד חתם
את שמו "י"ל ט"ב", אבל בתוך שנה הספיק לעטר את עצמו בלא פחות
מהתואר "מוהרי"ל", לאמור מורנו הרב י"ל. בכתב יד שצוין נרשם:
"העתקת ידי הרב התורני בעל לשון וספר הרי"ל ט"ב...". תופעה
דומה התקיימה בספרות הרבנית האמריקאית במחצית הראשונה של המאה ה־20, כאשר רבני
קהילות קטנות נהגו להוציא את ספריהם בשמות רוויי תארים ובכלל הרבו להשתבח בעצמם
(ראו דיון והסבר כאן).
אבל בעותק שלפני יש תוספת מעניינת. בעמוד
המקביל לדף השער, הוסיף המחבר בכתב ידו שיר הקדשה מחורז הלוכד את שני ענייני הספר –
היעלמותם של עשרת השבטים ומותו של מונטיפיורי. גם עליו הוא חותם
"מוהרי"ל טייטילבוים". אני מעתיק לפניכם את השיר במלואו:
אל הקורא! קבל נא! את מנחתי זאת הדלה ורזה / מנחת
עוני הוא אל תתן אותה לבוזה // כי מעט בשמים לחיק מאוד ימתיקו / אבל ברבותם כאש
צרבת ידליקו // אם ספרי זה דק אשר היום גמרתי / אולם ממבחרי פרי חוזי יה בחרתי // להורות
אשר יסוד תבל בעוז נאדרת / שם חק ומשפט מדד אל בזרת // אכן קח נא מוסר כי לקחו
לקחתי מערפלי טוהר / ואת ידיעותי' הוצאתי בזיקי זוהר // אל נא תהגה בו אם לא תשבחו
לכל אומר / אל תחקור בטוב טעם כל הנשגב מחומר // מה יתכון לגבר יגע לאסף הון כטיט
ורפש / ולא ידע אשר רק מישור וצדקה מרפא לנפש // א) אל תבכו למת כי הוא הולך
למנוחת עולמים / ב) בכו בכו להולך ולא ישוב עוד עת יקיצו הנרדמים // שדי', אל תתניני
מדרך כף רגל אנוש נושא גדודים / חדלו ממני רוגז עד זקנה ושיבה ופגעים(?) חלודים(?);
מאת מוהרי"ל טייטילבוים. // א) המת הוא ר"מ מונטיפיורי ז"ל. ב)
ההולך הם עשרת השבטים אותו הדור שלא שבו מגלות מדר"י)(?)
ניסיתי למצוא פרטים על מורינו הרב י"ל
טייטילבוים מאודסה ולא מצאתי. מסתבר שלא היה רב ידוע בזמנו, ובכל זאת, לשם
הסקרנות, אשמח לשמוע אם ידועים לכם פרטים על האיש.
תגובות
הוסף רשומת תגובה