מאיר בן שחר | נהר זיכרון וסכר שכחה: זיכרונות החורבן השני בחברה היהודית בשלהי העת העתיקה
מאיר בן שחר | נהר זיכרון וסכר שכחה: זיכרונות החורבן השני בחברה היהודית בשלהי העת העתיקה יד בן־צבי; ירושלים תשפ"ו "מעשה באשה אחת שהייתה בשכונתו שלרבן גמליאל והיה לה בן תשחורת ומת. והייתה בוכה בלילות, והיה רבן גמליאל שומע את קולה, ונזכר חרבן בית המקדש, והיה בוכה עד שנשרו ריסי עיניו. וכיון שהרגישו תלמידו כן, עמדו ופנו אותה משכונתו" (איכה רבה א, ב). זהו אחד הסיפורים המזעזעים על הזיכרון היהודי בדור שלאחר חורבן הבית. למרות השתקת הזיכרון של רבן גמליאל, יהודים זכרו ועדיין זוכרים את החורבן. כיצד נבנה זיכרון החורבן בתקופת חז"ל? בספרו החדש, מבקש מאיר בן שחר לתאר את תולדות הזיכרון של החורבן, במאות השנים הראשונות שלאחריו בחברה היהודית בארץ ישראל ובבבל. "הזיכרון איננו רק שומר את סיפורי העבר, אלא גם, ולעיתים בעיקר, מעצב את ההווה ומתווה דרך לעתיד. על כן אין זה מפתיע שהעבר סופר מחדש ובאופנים שונים על ידי קבוצות יריבות, וכי שינויי העיתים הביאו עימם גם תמורות בדרכים שבהן זכרו והבינו את אירועי הימים ההם" (גב הספר). המבוא סוקר את תשתית התאוריות בחקר הזיכרון המשמש...