ר' אליעזר ליפמן פרינץ המוהל והמגיה

 

ר' אליעזר ליפמן פרינץ המוהל והמגיה

 

בין יתר פעליו הרבים, נודע ר' אליעזר ליפמן פרינץ כמוהל מומחה, מקצוע שבו עסק בכל המקומות שהתגורר: ארנהיים, אמשטרדם ופרנקפורט. הוא לא הסתפק בכך, ואף דאג להעמיד דורות חדשים של מוהלים יראי השם. לשם כך ארגן בפרנקפורט "חברת מוהלים" תחת חסותו, ותקנות החברה נדפסו בשנת תרס"ז (Statuten... Chewrath Mohalim, Frankfurt a. M 1907; עותק ראשון ויחיד בספרייה הלאומית נקלט ונרשם כעת במסגרת קליטת אוסף פרינץ, מס' מערכת 997014336648505171). כאשר לא השיגה ידם של הורי הרך הנימול להכין סעודת מצווה, דאג רא"ל גם לסייע בהוצאות (פרנס לדורו, עמ' 24, 27). פנקס המוהל שלו נסרק וניתן לראותו דרך קטלוג הספרייה הלאומית (מס' מערכת: 997011433414505171). בפנקס זה רשומות 1,818 בריתות שביצע, בין השנים תרט"ו–תרמ"ט, אך מסתבר שעד לפטירתו בשנת תרע"ו ערך עוד בריתות רבות.

מזה שנים רבות אני עוסק בענייני ברית מילה, ואך טבעי הוא שבמסגרת קליטת אוסף פרינץ בספרייה הלאומית אתעניין בספרי המילה שבאוסף. בדיקתי העלתה כי מצויים באוסף למעלה משלושים ספרים העוסקים בענייני ברית מילה, רובם כמובן ספרים מסורתיים ומוכרים על הלכות מילה ועל טקס הברית, אך גם כמה קונטרסים בגרמנית העוסקים בפן התאולוגי או הרפואי של ברית המילה. כדי לא להכביד, את רשימת הספרים המלאה אצרף בסוף.

אני מבקש לספר על אחד הספרים באוסף הקשור במיוחד לפרינץ. בשנת 1892 פרסם מוהל מברלין בשם יעקב גלסברג את הספר "זכרון ברית לראשונים" (קראקא וברלין, תרנ"ב–תרנ"ג). הספר מחולק לארבעה חלקים. שני חלקיו הראשונים מכילים את הלכות המילה מאת ר' יעקב הגוזר ור' גרשום הגוזר, מוהלים אשכנזיים שפעלו במאה ה־13. בהקדמה שתרם החוקר יואל מילר לספר, כתב כי "לפי ידיעתנו הוא הראשון אשר קבץ כעמיר גורנה את דיני המילה למען יהיו ביד כל הבא לכרות ערלת בשר בישראל, ואחריו הלך בעל המקבץ בכ"י השני, והיו הראשונים בין סופרים בתוך להקת המוהלים..." (עמ' XIV). אכן, כל העוסקים בהלכות מילה בימינו, יודעים כי ספר זה הוא בין החשובים בתחום. פרופ' ישראל משה תא־שמע בחן את הספר כחלק ממגמה רחבה יותר של ספרות הלכתית־מקצועית באשכנז של המאות ה־13–14 (כנסת מחקרים, א, עמ' 320–322). לימים ינתח פרופ' שמחה עמנואל את החיבור ויוכיח כי למעשה מדובר בחיבור אחד של ר' גרשום הגוזר, שבו הסתמך על ניסיונו כמוהל ועל מסורות שקיבל מרבו, ר' יעקב הגוזר. אלא שהחיבור זכה לעיבוד נוסף שהופיע בכ"י אחר, וחוסר אבחנה הביא את גלסברג לחשוב כי לפניו שני חיבורים. יתרה מזאת, טוען עמנואל, גלסברג הציג את ר' גרשום כבנו של ר' יעקב, בעוד כלל לא ברור כי מדובר באב ובן, וסביר יותר להניח כי ר' גרשום היה תלמידו של ר' יעקב ('מגוף ראשון לגוף שלישי: פרק בתרבות הכתיבה באשכנז בימי הביניים', תרביץ, פא [תשע"ג], עמ' 436–440). בשנים האחרונות הובא לידיעתי כי אחד המכונים התורניים שוקד על ההדרת הספר מחדש. כולי תקווה כי הספר נבחן כראוי לאור דברי עמנואל, ונזכה לראותו במהרה במלוא הדרו.

שני החלקים האחרים מספרו של גלסברג מכילים מילואים וליקוטים בענייני מילה. בשלב מאוחר יותר צורף לחלקי הספר קונטרס "הוספות ותיקונים". גלסברג מבהיר בו כי קיבל העתקה נוספת מכתב־יד אחר, שלם יותר, ובנוסף הוא מודה "להרב הגאון מוהר"ר אליעזר ליפמאנן פרינס הי"ו בפפ"ד אשר העירני ושלח לי את כל השינויים ואת כל אשר חסר בכ"י אשר הדפסתי". המכתב שכתב פרינץ לא הגיע לידינו, ולמרות דברי גלסברג פקפקתי באפשרות שאכן פרינץ ישב והשווה את הספר הנדפס לנוסח כתב־היד. מהיכרותי עם הגהותיו, סברתי כי הגיה מתוך המקורות המצוטטים בספר, כמו ספרות חז"ל וחיבורי גאונים וראשונים, או מסברה.

למרבה השמחה, העותק שבו רשם פרינץ את התיקונים הגיע לידינו בתוך אוסף פרינץ. הספר בלוי משימוש וניכר כי פרינץ הקדיש שעות רבות ללימוד בו. הסתפקתי בבדיקה מדגמית של ההגהות. ובכן, ההגהה הראשונה היא על המשפט הבא: "אי הכי מילת גדול... לידחי שבת ולק"מ א"נ מילה שלא בזמנה אינה דוחה...". פרינץ סימן את המילים "ולק"מ א"נ" והגיה: "ולקמן אמר". ואכן בכתב־יד המבורג 148, עליו בעיקר הסתמך גלסברג, המילים הללו מופיעות בקיצור: "ולקמ' אמ'". קל להבין איך מעתיק לא מקצועי טעה במשמעות הקיצורים הללו. אף ההגהה הבאה היא על העתקה שנבעה מבורות. אין בידי תשובה ברורה כיצד באמת הגיה פרינץ, עדיין סביר בעיניי שהוא הגיה רבות מסברה או ממקורות אחרים, אך לא ניתן לשלול אפשרות שהוא ישב והשווה את הספר לכתב היד.

בניגוד לשני החלקים הראשונים, המכילים מהדורה של חיבור קדום, שני החלקים הנוספים בספר מכילים מילואים וליקוטים שונים שאסף או כתב גלסברג עצמו. גם בחלק זה ניתן לראות הגהות רבות של פרינץ, שכמובן לא קשורות לכתב יד כלשהו. אחת ההגהות, דווקא לא בעניין מילה, יכולה לחשוף את עולמו המחשבתי של פרינץ. בעמ' 149 כתב המחבר על דברי הגמרא לפיהם חתן הוא אחד מהשלושה שצריכים שימור ("חולה, חתן וכלה" – ברכות דף נד ע"ב), כי הסיבה לכך היא "מאשר כי האמינו מאז כי יש לאל ידי המכשפים לסבב בלהטיהם את עצבי החתן לבל יוכל לגשת אל כלתו... והאמונה הזאת קדומה מאד...". פרינץ סימן את כל הקטע וכתב: "הבל ורעות רוח, עי' רש"י שטעם משום קנאה". כלומר רש"י בברכות שם מסביר שהמזיקין או השדים מתגרים בו מחמת קנאה. פרינץ יצא מגדרו וכתב בלשון חריפה. נראה כי ראה בחומרה רבה את הממד המאגי־עממי הרווח בפי הבריות, וביקש להעמיד את הדברים על אמונה שמפורשת בתלמוד וברש"י – האמונה בקיומם של דמונים שמזיקים בני אדם. למרות שגם אמונה זו אינה עולה בקנה אחד עם החשיבה הרציונלית, היא מופיעה בגמרא וברש"י, וכשמרן שצעד בדרכו האמונית של רש"ר הירש, קיבל פרינץ אמונה זו ללא עוררין.

 

נספח – רשימת ספרי המילה באוסף פרינץ

להלן רשימת ספרי המילה שהגיעו לספרייה הלאומית מאוסף פרינץ, לפי סדר הופעתם בדפוס: זוכר הברית (תע"ד), שומר הברית (תע"ט), מכשירי מילה (תקנ"ג), זכר דוד (תקצ"ז), ספר הברית (תר"א), שומר הברית (תר"ד), אות ברית (תר"י), ברית יצחק (תרי"ב), תורת הברית (תרכ"ט), דברי הברית (תרל"ד), ברית יצחק (תרל"ה), ברית יצחק (תרל"ח), מלחמת שלום (תרמ"ו), ברית קדש (תרמ"ז), ברית אברהם (תרמ"ח), זכרון ברית לראשונים (תרנ"ב), כורת הברית (תרנ"ג), ילקוט סופר (תרנ"ד-תרס"ג), דם ברית (תרס"א), שרביט הזהב החדש – ברית אבות (תרנ"ח, תרע"ד), אות ברית (תרס"ג), על המילה (תרס"ט). 

נוסף על אלו קיימים כמה ספרים בגרמנית ובצרפתית: Die Beschneidung vom historischen, kritischen und medicinischen Standpunkt (1844); Rabbinische Gutachten über die Beschneidung (1844); Die Lehre von der Beschneidung der Israeliten (1844); Gutachten über die Beschneidung (1844); Ueber die Beschneidung zunächt in religiös-dogmatischer Beziehung (1844); Die rituelle Circumcision im Lichte der antiseptischen Chirurgie (1886); Die Rituelle Beschneidungsceremonie der Israeliten: Vortrag, gehalten in der Gesellschaft Jelisawetgrad'scher Aerzte (1888); De la circoncision: étude critique du procédé traditionnel israélite et manuel opératoire (1888); Die rituelle Circumcision (Beschneidung) operativ und rituell (1892); Die Beschneidung im Lichte der heutigen medicinischen Wissenschaft (1897); Die Beschneidung im Lichte der Medizin: vier Vorträge (1912).