אמה זהר | פולנים ונהנים: צריכה ופנאי בחייהם של יהודים בפולין
אמה
זהר | פולנים ונהנים: צריכה ופנאי בחייהם של יהודים בפולין
שזר;
ירושלים תשפ"ו
סבתי
ע"ה הייתה פולנייה מושלמת. היא אהבה לדבר על הצרות – "צוּרֶעס" –
אבל תמיד שידרה שמחה. היא ידעה לבלות וליהנות, אבל כאשר ביקשו להגיש לה מנת אוכל
היא תמיד ביקשה "החצי". לעצמה הסתפקה תמיד במועט, אבל לנו ולאחרים נתנה
בלי גבול. כולנו מכירים את הסטראוטיפ על יהודי פולין, לפיו חייהם היו רוויי סבל,
ייאוש וקרירות. לדעתי, המבוססת על היכרות מקרוב, הסטראוטיפ הזה אכן משקף תודעת סבל
או צמצום, אבל לא מציאות ממשית של סבל רב יותר מזה של יהודים בתפוצות אחרות. מעולם
לא חשנו או חשבנו שפולנים לא נהנו.
לשמחתי
הגיע אליי לאחרונה הספר החדש והיפה של אמה זהר. התפלאתי מעט לנוכח הנחת היסוד שלה כי
חייהם של היהודים בפולין היו בפועל נטולי הנאות ורצופי סבל ומחסור, אך כנראה כך
הדברים משתקפים כלפי חוץ. מטרתו של הספר לתקן את הרושם הרווח ולהראות כי חיי
היהודים בפולין שפעו כמיהה לשמחה, אושר ועונג. פרקי הספר מסודרים לפי נושאים שונים
– עיצוב הבית היהודי, אופנה ואידיאל היופי, מטבח, בילויים בקולנוע ובלונה פארק,
חופשות ועתות מנוחה.
המחברת
מסכמת את הספר תוך הסתמכות על טענתה של לימור שיפמן, לפיה "הסטראוטיפ הישראלי
של האמא הפולנייה מבוסס על שני צירים: הציר העדתי והציר המגזרי... הייצוג של
הפולנייה שנמנעת מסיפוק צרכיה... מתיישב עם החינוך המקובל לנשים במגוון תרבויות
המעודד אותן להימנע ממין וכוח... האימא הפולנייה היא תמונת ראי לאישה המזרחית
החמה, הסוערת והרגשית... האשכנזים נתפסים כקרים, מרוחקים ומאופקים, ואילו המזרחים
נחשבים לאנשים חמים...". כלומר הסטראוטיפ נוצר לגבי נשים פולניות דווקא,
בהיותן שילוב של מעמדן כנשים הסובלות ממעמד מדוכא, לבין השתייכותן לעדה האשכנזית
הנתפסת כקרה ומאופקת.
כך
או כך, לטעמי הסטראוטיפ הנפוץ על נשים פולניות אינו מופרך, ואולי לכל היותר צריך
דיוק. עבורי הריבוי העצום והמרשים של המקורות שעליהם מבוסס הספר, אינו יכול
להתחרות עם ההיכרות האישית שלי. סבתא ידעה לבלות היטב וגם סיפרה מזיכרונה על חיים
מלאי חוויות.
בנוסף,
וכאן אפנה ברשותכם לחלק אישי, בשנים האחרונות גילינו אוצר של מכתבים שנשלחו לסבי
מאשתו הראשונה ומבני משפחתה ומשפחתו. סבי היגר מפולין לארגנטינה בשנת 1938 במטרה
להשתקע שם ולעסוק במלאכת השחיטה והמילה, תוך מחשבה להתבסס היטב ולהביא אחריו את
רעייתו הטרייה. למרבה הצער, התוכנית נעצרה עם פרוץ השואה ורעייתו הצעירה יחד עם כל
משפחתו נספו בפולין. הוא נשא עמו את הכאב העמוק בשתיקה, ורק לאחר מותו התברר כי
היה נשוי בראשונה לפני השואה. לאחר קריאת הספר חשתי צורך עמוק לשוב ולדפדף במכתבים
הללו, כדי ללמוד מקרוב כיצד נראה ה"סבל" היהודי בפולין. מצאתי שם
תיאורים מצמררים על חלומות ותקוות שנגדעו באכזריות, אך בעיקר תיאורים מלאי חוויות,
שמחה ועונג מחיי היומיום. למשל, רעייתו מסכמת עבורו את אירועי חג השבועות:
"הריני בזה לתאר לך איך בלינו את חג השבועות: יום א' דשבועות בבקר אחרי התפלה
באו אלינו הוריך זקננו וזקנתנו... ובלינו יחד כמה שעות בתוך אכילה שתיה וכוחים
מעשיות ושמחה... אחרי שנגמרה הסעודה בביתנו הלכנו כלנו, ז"א כל משפחתנו, יחד
עם הוריך לביתכם ושמה החלה השמחה מחדש וככה התענגנו עד השעה הרביעית
בצהרים..." (ברזנה, 15 ביוני 1938).
גם
במכתבים ששלחו גיסותיו הן מתארות טיולים, אירועים תרבותיים, ואפילו משב רוח נעים:
"ערב. בבית אין איש. האמא הלכה עם באבעלע ושרה'לה לטיל. מהחלון הפתוח מדי פעם
בפעם נושב רוח נעים, רוח קיץ שמזכיר לנו שעכשו קיץ וכל העולם מלא חיים. כמה נעים
עכשו לשבת על יד החלון, לשכוח את הכל, לתת דרור למחשבות שיעופו לעולמי הדמיון...";
"אצלנו עכשיו קיץ חם גדול שולט, הצמחים מתיבשים מפני שגשמים לא יורדים ולכן
רע מאוד... בימי הנֹפש אני מחליפה ספרים מאוד יפים. אני גם הולכת לטיל וגם לעתים
תכופות באבעלע הולכת אתי אל הנהר...".
ובאחד
המכתבים מביעה רעייתו סבל עמוק נוכח העניות הקשה והנתק הפיזי, אך עוטפת אותו
בתקווה ובאופטימיות: "... מאֻשרה הנני אהוב... שהגענו ב"ה למדרגה זו
שהננו אנשים ברשות עצמינו... בטח זוכר אתה מה שדברנו בינינו מה קשה להיות תחת רשות
הורים ובפרט אחרי החתונה. תאר נא יקירי לעצמיך איזה דבר אִי נעים הוא לגשת לבקש
אחרי החתונה אצל אבא כל פרוטה ובפרט אצל הורים עניים כמו אצלינו, בכל זאת סבלנית
הנני סבלתי וסובלת אני ולא כתבתי לך מזה אף פעם... אבל הנני מקוה שאת כל אלה הצרות
נספר אחרי זמן ברֹב נחת ושמחה. בטח זוכר אתה שלא פעם אמרתי לך בהיותך בברזנה
שהימים הרעים יחלפו ויבאו עלינו ימים טובים, כן גם עכשו אנחנו סובלים עד שנתראה
בשלום ונחי' חיי אֹשר עלי אדמות... הלואי והי' כן אמן!..." (ברזנה, 2 ביולי
1938 – היום לפני 88 שנה!).
לאחר
הפרק האישי, אחזור לענייננו. ספרה של זהר הוא תעודה עשירה לתרבות הצריכה והפנאי של
יהודי פולין בין שתי מלחמות העולם, והוא מלמד כי חייהם היו עשירים בשמחה ובהנאה.
מדובר בספר היסטורי מעולה גם בלי להידרש למשמעותו של הסטראוטיפ הרווח. ואם אתם
צאצאים ליהודי פולין, הידיעה כי הוריכם או סביכם חיו באושר ובנחת בוודאי תהיה
בונוס לא רע...
תגובות
הוסף רשומת תגובה