שבח הנשים: פירוש לפרשיית 'אשת חיל' מאת ר' דוד בן יהודה מיסיר ליאון | מבוא ומהדורה: אלי גורפינקל
שבח
הנשים: פירוש לפרשיית 'אשת חיל' מאת ר' דוד בן יהודה מיסיר ליאון | מבוא ומהדורה:
אלי גורפינקל
מכון
בן צבי; ירושלים תשפ"ו
"ובכלל,
כי כל זמן שיכול האדם להשלים את נפשו מכל החכמות הנה מה טוב ומה נעים ואין לו
התנצלות לומר לא ידעתי ספר, כי מורה זה על עצלותו. ואני אומר הלשון המפורסם אצל
רז"ל: 'כל לא ידענא פשיעותא הוא', שכיון שהשם יתברך נותן לך השכל המוכן לקבל כל
המושכלות, למה אתה פושע בו לעצלותך".
בשלהי
המאה ה־15 פנתה אישה יהודייה עשירה אל ר' דוד בן יהודה מיסיר ליאון (להלן:
רדמ"ל; 1470–1535) בבקשה שיבאר לה רמזים שנכתבו בטקסט פואטי שחיבר.
רדמ"ל היה בן לאחת המשפחות הרבניות המפורסמות ביהדות איטליה, ראש ישיבה ומחבר
ספרים תורניים, שגם שלח ידו בכתיבת שירים ופואמות. ככל הנראה אחד השירים עסק בדרכי
ההנהגה הראויות לנשים יהודיות והוזכרו בו שמותיהן של דמויות מופת נשיות. שיר זה לא
שרד, אבל במענה לאותה אישה, השיב רדמ"ל בחיבור ארוך שבו סקר את פועלן של נשים
מפורסמות, יהודיות ולא יהודיות, בהתבסס על מגוון מקורות מן הספרות הקלאסית ומן
הספרות היהודית. משמעות שם החיבור "שבח הנשים" היא, כנראה, הדרכים שבהן
תשובחנה הנשים, כלומר הספר נועד להיות מדריך מוסרי־חברתי לנשים.
כיהודי
טוב, סמך רדמ"ל את תיאור הנשים המשובחות על המקורות – פסוקי מזמור "אשת
חיל" שבספר משלי. אך בכך לא די. הסתמכותו גם על מקורות לא יהודיים, ובהם אף
כתבים נוצריים, דרשה ממנו הצטדקות מיוחדת. את מחציתו הראשונה של הספר הקדיש לביסוס
ההיתר לעסוק בחוכמות, במיוחד לאלו הנתפסות כחסרות ערך תורני, דוגמת רטוריקה,
פואטיקה או מוסיקה, וזאת על פי מקורות רבים ומגוונים מספרות חז"ל. במובן מסוים,
חלקו הראשון של הספר נושא אופי מבואי ובעל משמעות רחבה יותר מחלקו השני של הספר,
המתמקד בשבחן של נשים. במבוא זה מובעת התשוקה העזה של רדמ"ל לחוכמות, ולאחר שמונה
את הסיבות הדתיות לעסוק בחוכמות – הן מהתורה ומחז"ל הן מחכמי הדתות – הוא
מצטט כמה מן הפילוסופים שראו בתשוקה לחוכמה טבע מולד: "כמו שאמר ארסטו בהקדמה
ספר מה שאחר (-מטפיזיקה): כל האנשים נכספים אל החכמה בטבע... וטוליאו (-קיקרו) בספר
ההלצה כתב שהאדם ששומע החכמות מרצון טוב הוא עושה מה שהכין אליו הטבע; עוד: טוליאו
בספר הטוסקלאני' (-שיחות בטוסקולום) כתב שהטבע נתן לנו תאוה גדולה עד שמעולם לא
תשבע והיא תאות השכל..." (עמ' 231–232).
חלקו
השני של הספר מוקדש, כאמור, לתיאור הנשים המשובחות וללימוד ממעשיהן. אדגים את דרך
הפרשנות של רדמ"ל בחלק שייחד לנשים עשירות. את הפסוקים כ"ב–כ"ד במזמור
"אשת חיל" הוא דורש על כמה נשים עשירות: תחילה איפרא הורמיז אמו של שבור
מלכא, שמרוב עושרה ונדיבותה שלחה לנדבה ארבע מאות ארנקי דינרים. אחריה הלני המלכה,
אשר עשתה נברשת למקדש, שאפשרה לדעת את זמן זריחת החמה ולקרוא קריאת שמע בזמנה. את
הפסוק "נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ" הוא מפרש כך: "שלרוב
מעלת אשתו וזריזותה היא מנהגת כל הבית בכללו ולא יצטרך בעלה לנוד הנה והנה כהדיוט
להרויח, עד שנודע וניכר בחשיבות ומעלה בשער העיר שהוא מקום ישיבת הזקנים והשרים".
מכאן לביתו של נקדימון בן גוריון, שלמרות עושרו העצום של אביה מצא אותה ר' יוחנן
בן זכאי כשהיא מלקטת שעורים מבין רגלי בהמות, וזאת מחמת שאביה לא עשה צדקה כהוגן.
ומכאן ש"אין לבטוח בזה העולם ההוה ונפסד". הוא מסיים בדרשת הכתוב
"סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני; עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון":
זהו שבח גדול לאישה שאינה עושה סדינים וחגורות מצוירות לעצמה ולהנאתה, אלא מוכרת אותם
כדי לקנות בכסף דבר המתקיים לאורך זמן. היא מתגברת בעוז על יצר הרע כדי להרבות
במצוות ולכבוש את הרע, ובכך מבטיחה את אושרה בזקנותה, עד יומה האחרון.
עד
כה לא נדפס החיבור בשלמותו, למעט קטעים קצרים אחדים. כתב היד שעמד בפני החוקרים
היה מקוטע וחלקי, ואולי גם צונזרו ממנו תיאורן של נשים שמקצת מעשיהן היו בוטים. עם
נפילתו של מסך הברזל הסובייטי התגלה מחדש כתב יד נוסף, ארוך ומלא יותר. גורפינקל,
שעבודת הדוקטור שלו הוקדשה לחיבור אחר של רדמ"ל, מגיש לפנינו מהדורה מאירת
עיניים, הכוללת אפראט מדעי והערות עשירות בהפניות, בהרחבות ובביאורים מצוינים. בדומה
לחיבורו של רדמ"ל, גם חלק גדול ומשמעותי מן הכרך שלפנינו מכיל מבוא מאלף העובר
על מגוון נושאים הקשורים ביצירתו של רדמ"ל: בביוגרפיה המעניינת של רדמ"ל
ומשפחתו, בחיבוריו הרבים, בחיבור הנוכחי, במגמותיו השונות, בסוגת הביוגרפיות
הנשיות שהתקיימה בתקופת הרנסנס, במקורותיו המגוונים, ביחסו ללימוד החוכמות ועוד.
פרק מיוחד מוקדש לעמדתו של רדמ"ל באשר לתפקידן ולמטרתן של שלוש החוכמות - רטוריקה,
פואטיקה ושירה, לסוגי משלים, לסוגות של חריזה ומבנים פואטיים. "שבח
הנשים" הוא תופעה ספרותית והיסטורית מרתקת, שחלקו הראשון מהווה מבוא מועיל
לאדם המחויב להלכה אשר חפץ להיכנס בשער החוכמות. הודות למהדיר הדייקן, זכינו לכך
שגם הכלי המחזיק את התוכן יפה ומהודר כמותו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה